פרנצ'סקו ספורצה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
מ הוספת קישור לברית הגנה
שורה 21:
במקביל בגד ספורצה בתפקידו וכרת ברית עם ונציה במטרה לחזור ולכבוש את מילאנו. ב-[[1450]] הגיעו אל ספורצה נציגי ה[[סנאט]] של מילאנו והזמינו אותו לקבל על עצמו את כתר [[דוכסות מילאנו]]. בעוד הוא קיבל הכרה מהערים השכנות כדוכס מילאנו, הוא לא קיבל הכרה כזו מאת [[האימפריה הרומית הקדושה]]. רק ב-[[1492]] הוכר בנו, [[לודוביקו ספורצה]] כדוכס על ידי [[מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]].
 
שלטונו של ספורצה היה ברוח ה[[רנסאנס]]. הוא דאג לרווחת התושבים, התקין מערכת [[מס]] מודרנית לתקופתה והשתמש בכסף לצורך הכנסת תיקונים ומערכות [[תברואה]] מודרניות. חצרו הייתה מרכז ל[[תרבות]] ו[[מדע]]. במקביל, בפירנצה, שלט [[קוזימו דה מדיצ'י]] והשניים היו לידידים. ידידות זו באה לידי הכרה חוקית בחוזה לודי, שהיה [[ברית הגנה]] ו[[חוזה שלום]] עליו חתמו ב-[[9 באפריל]] [[1454]] שליטי מילאנו, נאפולי ופירנצה. צירופן של ונציה, מדינת האפיפיור, [[גנואה]], [[בית סבויה]] ו[[בית גונזגה]] לברית יצרה את "הליגה האיטלקית", ניסיון מוקדם לאיחוד מדינות חצי האי האיטלקי. ספורצה היה הכוח המניע ליצירת הברית ולשימורה, מתוך תפיסה פוליטית של [[מאזן כוחות]] והיה בכך לשליט הראשון שביסס [[מדיניות חוץ]] על עקרונות של ניתוח רציונלי ומאזן כוחות. הוא אף ייסד את ה[[שגרירות]] הראשונה במובנה המודרני, כנציגות רשמית קבועה, בפירנצה. מדיניותו הצליחה לבלום התערבות של מדינות מחוץ לחצי האי האיטלקי בענייני איטליה עד סוף [[המאה ה-15]]. הוא הוכר כ[[דיפלומט]] ו[[פוליטיקאי]] מהמדרגה הראשונה גם על ידי ה[[פילוסוף]] המדיני [[ניקולו מקיאוולי]], שמזכיר את שיקול דעתו לטובה מספר פעמים בחיבורו, "[[הנסיך]]".
 
ב-[[1462]] נפוצו שמועות כביכול נפטר, וברחובות מילאנו פרצו מהומות, אולם הם דוכאו וספורצה חי במשך ארבע שנים נוספות. לקראת סוף חייו סבל מ[[בצקת|בצקות]] ו[[שיגדון]] שעיוותו את מראה פניו וגופו. בנו, גונזגו מריה ספורצה, ירש אותו כדוכס מילאנו.