עלילת הדם בווילנה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 6:
ב-[[1 במרץ]] [[1900]], זמן מה לפני [[חג הפסח]] של שנת [[ה'תר"ס]], יצאה משרתת פולנייה בשם גרוּדזינסקה (Grudzińska) מביתו של ה[[ספר (מקצוע)|ספר]] וה[[חובש]] היהודי דוד בלונדס בשעה 02:00 לאחר חצות הליל, לעבר בית סמוך שבו עבד דודנה. זמן קצר לאחר מכן הגיעה לבית שבו עבד בן-הדוד כשהיא פצועה בצווארה וסיפרה שבלונדס ויהודי נוסף עטוף ב[[טלית]] ניסו לשחוט אותה. בן-הדוד ארגן כמה מחבריו ויחד התפרצו לביתו של בלונדס והכו נמרצות אותו ואת אשתו. אשתו חמקה מהבית ויצאה להזעיק עזרה, בינתיים התקהל המון, המשטרה הופיעה ועצרה את בלונדס. המשרתת נשלחה לבית חולים, פצעיה אובחנו כקלים והיא שוחררה כעבור זמן קצר.
 
לפי גרסתה במשטרה, אמרה גרודזינסקי שאינה יודעת בוודאות לשם מה ניסו היהודים לשחוט אותה אך הבינה מידידים שמדובר בצורך של היהודים בדם נוצרי לפולחן דתי. תחילה היה נשמע כל העניין מופרך, ואולםאולם מינוי חוקר מיוחד של בית המשפט המחוזי לבדיקת המקרה, העניק בעיני ההמון גושפנקה לכך שמדובר במקרה רציני. נכבדים פולנים ניצלו את האווירה ובאו לבקר את גרודזינסקי בבית החולים, מה שחימם את האווירה יותר ויותר.
 
ב-[[2 במרץ]] אירעה התנפלות של כ-200 נוצרים על הרחוב שבו הייתה ה[[מספרה]], המשטרה שהוזעקה [[טלפון|טלפונית]] הופיעה ופיזרה את המתקהלים. למרות זאת, עודדה התקשורת האנטישמית עודדה את אווירת עלילת הדם שנוספה למתח בין יהודים לפולנים, וכמרים מקומיים המליצו לשומעי לקחם להימנע מלעבוד בבתי היהודים בתקופת ערב הפסח מחשש לשלומם.
 
מאחר שהיה ברור לכל כי [[יהדות וילנה]] ושמא [[יהדות ליטא]] ו[[יהדות רוסיה|האימפריה הרוסית]] כולה עומדות למשפט, נשכרו שירותיהם של שני פרקליטים רוסים בכירים מהבירה [[סנקט פטרבורג]], ו"ד ספָּסוביץ' ומירוֹנוֹב, ועמם פרקליט הצמרת היהודי [[ישראל גרוזנברג]], כדי להגן על בלונדס. הפרקליט הפולני הווילנאי הבכיר [[טדאוש ורובלבסקי|טדאוש וְרוּבּלֶבסקי]] (Wróblewski; בליטאית: Tadas Vrublevskis; {{אנ|Tadeusz Wróblewski}}) ייצג את המשרתת וטען כי מדובר בניסיון לרצח ממניע דתי. הדיונים נערכו בפני [[חבר מושבעים]] וב[[דלתיים סגורות]], ובתומם קבע בית הדין שבלונדס ואדם נוסף שלא נודעה זהותו גרמו פצעים קלים במתכוון ובתכנון מוקדם, אך בלי כוונה לרצח. גזר הדין שהוטל עליו בשל כך היוהיה שנת מאסר וארבעה חודשים ובנוסף הוטלו עליו [[הוצאות המשפט]].
 
למרות גזר הדין הקל יחסית ודעת חלק מעסקני הקהילה בווילנה שערעור יכול לסכן את ההישג בערכאה הראשונה, תבע גרוזנברג להגיש ערעור. המשפט התארך זמן רב, ורק בראשית פברואר [[1902]] זוכה בלונדס, בשל עדות מומחה שקבע כי החתך בצווארה של המשרתת נעשה בידי עצמה.