סקליג מייקל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור
קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה
שורה 30:
ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]] התדרדרו תנאי המחיה בחוף ה[[האוקיינוס האטלנטי|אטלנטי]] של אירלנד במידה כזו, שמגורים במנזר משך כל השנה היו ככל הנראה לבלתי אפשריים. הסיבה להרעת התנאים קשורה בהתקררות אקלימית שהחלה בשנת [[1200]] לערך, ואשר אילצה את הנזירים למצוא מקלט ב[[באלינסקליגס]] (אנגלית Ballinskelligs; אירית Baile na Sceilge) שעל חופי אירלנד הסמוכים לאי. מאז לא שב המנזר להיות מיושב בידי נזירים באופן קבוע, הן בשל שינויי האקלים והן בשל כך שהכנסייה באירלנד החלה עוברת מדגם נזירי למבנה של [[דיוקסיה]] קהילתית.
 
הנזירים שהתיישבו בבאלינסקליגס המשיכו לתחזק את המנזר על האי ולעשות בו שימוש, ככל הנראה בחודשי הקיץ, והיו גם עולי רגל שביקרו באי. ב-[[1578]] החרימה המלכה [[אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה|אליזבת הראשונה]] את האי מידיהם של הנזירים והוא עבר לבעלות חילונית עד לשנת [[1820]]. באותה שנה רכשה החברה לשימור ולפיתוח נמל דבלין את האי והקימה עליו שני מגדלורים, והאי שוב יושב על ידי מפעיליהם. אחד משני המגדלורים פועל עד היום, אם כי הוא שופץ בשנות השישים של [[המאה ה-20]] ומאז [[1980]] הוא פועל באופן אוטומטי.
 
ב-[[1986]] נערכו באי מספר עבודות שחזור והוקם משרד תיירות רשמי האחראי לאי, אך תנועת המבקרים אליו מוגבלת בשל החשש לפגיעה בממצאיו. האי הוכרז בשנת [[1996]] כ[[אתר מורשת עולמית]].