מושבת רואנוק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קו מפריד בטווח מספרים, תיקון כיווניות הערת שוליים |
RimerMoshe (שיחה | תרומות) קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה |
||
שורה 5:
===רקע===
בתקופה שבין [[קולומבוס#מסעות קולומבוס|מסעות קולומבוס]] ועד שלטונה של [[אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה|אליזבת הראשונה]] נטלה [[אנגליה]] חלק זניח במסעות החקר והכיבוש של העולם החדש. לאורך תקופה זו פעילותם של נתינים אנגליים בעברו המערבי של [[האוקיינוס האטלנטי]] הוגבלה ברוב המקרים לדיג עונתי במימי האי [[ניופאונדלנד]] או לסחר בלתי-חוקי ב[[ברזיל]] וב[[האיים הקריביים|איים הקריביים]].{{הערה| James Horn, ''A Land as God Made It: Jamestown and the Birth of America'', New York, 2005, pp. 22-23. |שמאל=כן}}
על אף תפקידה השולי בעולם החדש, תקופה זו בהיסטוריה האנגלית התאפיינה בפריחה כלכלית חסרת תקדים. משנת [[1500]] ואילך, החלה תעשיית האריגים האנגלית לצמוח בקצב מהיר ועד מהרה ירשה את מקומן של תעשיות הטקסטיל הוותיקות באיטליה וארצות השפלה כספק האריגים העיקרי של מערב אירופה. ברם, הזרם ההולך וגובר של מתכות יקרות שהובלו לאירופה על גלי האוקיינוס, בצירוף ריבוי טבעי שהלך וגבה גם כן, יצרו לחצים [[אינפלציה|אינפלציוניים]] אשר הביאו בעקיפין לעצירת הפריחה סביב מחצית המאה.{{הערה|יוג'ין פ' רייס (הבן) ואנתוני גרפטון, ''אירופה בראשית העת החדשה: ,1559-1460'', תרגמה עדי הירש-גינזבורג, תל אביב, 2010, עמ' 44-41.}} עם זאת ה[[מיתון]] במערב-אירופה, עודד את הסוחרים האנגלים לחפש אחר הזדמנויות כלכליות ושווקים חדשים במזרח אירופה, האימפריה העות'מאנית וצפון אפריקה.{{הערה|שם=autogenerated1|Richard Middleton and Anne Lombard, ''Colonial America: A History to 1763'', Cambridge (MA), 2011, p. 42.}}
שורה 11:
הצלחתן של [[פורטוגל]] ו[[ספרד]] במציאת נתיב חצייה דרומי של אמריקה הציתה ניסיונות מחודשים מצדה של אנגליה למצוא נתיב ימי צפוני ל[[סין (אזור)|קת'אי]] (Cathay), השם בו כינו את סין אירופאים בני התקופה. בתחילה, נבחנה האפשרות לקיומו של נתיב צפון-מזרחי. דבר זה הוביל בשנת [[1555]] להקמתה של חברת המניות המשותפת הראשונה בהיסטוריה, [[חברת מוסקובי]] (Muscovy Company). אל מול ניסיון זה, קמו [[מרטין פרובישר]] (Martin Frobisher) ו[[האמפרי גילברט]] (Humphrey Gilbert) שגילו עניין בחקר הנתיב הצפון-מערבי. לאחר שהצליחו לשכנע את חברת מוסקובי לממנם, השיקו השניים שלושה מסעות מחקר בין השנים 1576–1578. בעוד גילברט תרם את חלקו בכתיבה תאורטית, פרובישר נטל על עצמו תפקיד מעשי ובתור ימאי מנוסה עמד בראש שלושת המסעות שניסו להעמיד את התאוריה במבחן המציאות. המסעות זכו לתוקף ויוקרה מדעיים והצליחו לעורר עניין וסקרנות בקרב הציבור הרחב באנגליה. תשומת לב מיוחדת משך המסע הראשון, כאשר הספינות חזרו לאנגליה כשעל סיפונן [[אינואיטים|אינואיט]] בן אמריקה הצפונית. על אף ההדים הרבים שעורר, המיזם הסתיים בפשיטת רגל לאחר שהרציונל הכלכלי מאחורי המסעות, שהתבסס על היכולת לחזור עם מתכות יקרות, כשל. עם זאת, מסעות פרובישר היוו ניסיון חשוב אשר הדגים את יכולתם של בעלי עניין אנגליים ליזום ולממן מסעות שאפתניים בסדר גודל טרנס-אטלנטי.{{הערה|Peter T. Bradley, ''British Maritime Enterprise in the New World'', Lewiston, 1999, pp. 252-258. |שמאל=כן}}
[[קובץ:North carolina algonkin-dorf.jpg|ממוזער|250px|שמאל|תיאור של כפר אינדיאני באי רואנוק על ידי ג'ון וייט סביב 1585]]
במקביל להתגברות הפעילות המחקרית והימית החלה להתגבש קבוצה מצומצמת של אנשי חצר, סוחרים, אנשי דת ויזמים שהכירו בהזדמנויות הכלכליות והפוליטיות הטמונות ביישוב קבע אנגלי באמריקה הצפונית.{{הערה|Michael G. Moran, ''Inventing Virginia: Sir Walter Raleigh and the Rhetoric of Colonization'', New York, 2007, pp. 4-6.|שמאל=כן}} למגינת לבם, [[אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה|אליזבת הראשונה]], שהעדיפה להשקיע את מרצה וכספה בחיזוק השפעתה ב[[האיים הבריטיים|איים הבריטיים]] הביעה עניין מועט בהקמת מושבה אנגלית באמריקה. עם זאת, המלכה הסכימה להנפיק רישיונות למשקיעים פרטיים אשר היו מוכנים לקחת על עצמם את הסיכון. עובדה זאת הכתיבה אופי שונה ל[[קולוניאליזם|קולוניזיציה]] האנגלית באמריקה, שלעומת מקבילותיה הספרדית, הפורטוגזית והצרפתית, נאלצה להסתמך בראש ובראשונה על היזמה הפרטית בפיקוח המדינה.{{הערה|שם=autogenerated1 }}
האמפרי גילברט היה הראשון לעתור לקבלת הרשאה שכזו ובתזכיר בפני המלכה מ-[[1577]] הציג את יישוב אמריקה כפתרון התמודדות עם אוכלוסיותיה החלשות והסוררות של הממלכה אשר בו בעת יביא לפגיעה משמעותית באינטרסים הספרדיים ב[[קריביים]]. המלכה נעתרה לבקשתו וב-[[11 ביוני]] [[1578]] העניקה לו כתב הרשאה בתוקף לשש שנים לחקור, לאכלס ולספח בשמה כל שטח באמריקה אשר לא מוחזק בידי נוצרים. כתב ההרשאה קבע כמו כן כי חמישית מסך הזהב והכסף שעשויים להימצא יועבר לקופת המדינה האנגלית.{{הערה|Peter T. Bradley, ''British Maritime Enterprise in the New World'', Lewiston, 1999, pp. 262-268. |שמאל=כן}}
| |||