קמילו בנסו די קאבור – הבדלי גרסאות

לאחר מכן הצטרף קאבור לבית הנבחרים, וישב בצידו הימני, שם ישבו ה[[שמרנות|שמרנים]]. הייתההוא לוהתקשה בעיהבנאומיו לנאום פומבית מכיווןכיוון ששפת האםאמו שלו היאהייתה [[צרפתית]], ואת נאומיו בפרלמנט התעקש לערוךלשאת ב[[איטלקית]]. בבחירות הבאות איבד קאבור את מושבו, אך שב לפרלמנט בבחירות שלאחר מכן, וריצהוהפעם קדנציההקדנציה הייתה מוצלחת בהרבה. הבנתו את השוק האירופי והידע שלו בכלכלה מודרנית הובילו למינויו לשר הצי, המסחר והחקלאות בשנת [[1850]]. תוך זמן קצר הפך לאחד החברים המשפיעים בקבינט ובבית הנבחרים, כשאיחד את המרכז-ימניים והמרכז-שמאליים בפרלמנט. ב-[[1851]] קידם אותו הפרלמנט למשרת שר האוצר, לאחר שפעל בממשלה כנגדנגד השר המכהן. עם מינויו, החל קאבור בתוכניתו להגדלת מספר מסילות ה[[רכבת]], ועד [[1860]] נבנו בפיימונטה 800 קילומטרים של מסילות, שליש מכלל מסילות הברזל באיטליה כולה באותה תקופה.