השילוח (כתב עת) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בן נחום (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 41:
ההגבלה שקיימת בסעיף הרביעי גרמה לחילוקי דעות רבים בקרב ה[[סופר|סופרים]] וה[[משורר|משוררים]] של התקופה, מכיוון שנמנעה מהם במה נוספת לפרסום יצירתם, והם ראו בחומרה של אחד העם מעין כפייה לספרות מגויסת. בראש היוצרים המוחים על ההגבלה עמד [[מיכה יוסף ברדיצ'בסקי]], ששימש גם כמזכיר המערכת, והחל [[מחלוקת|פולמוס]] נרחב על הנושא החל מהגיליון השני ואילך. היוצרים המוחים טענו שמדיניותו של העורך תתרום לאטימות של העיתון והעם מכל אפשרות של השפעה [[תרבות|תרבותית]]-[[אמנות (תרבות)|אמנותית]]-[[אסתטיקה|אסתטית]] שעשויה לבוא מחוץ לעולם היהודי, תוך הסתגרות אל תוך עצמנו ומקורותינו.
 
אחד העם לא וויתר על גישתו, ודבק במשימות שהציג בתעודת השילוח. הוא פעל בתיאום עם היעד הכללי של מדיניותו הלאומית: "[[אינדוקטרינציה|הכשרת לבבות העם ללאומיותו]]". הוא הפך את השילוח לבמה מרכזית של דיונים ומאמרים רציניים בנושאים הקרובים למטרה זו, ושירים שלא עמדו במטרה הלאומית – נפסלו. שיריו של המשורר הלאומי, [[חיים נחמן ביאליק]], עמדו בקריטריונים הקשוחים של אחד העם והתפרסמו ברוב הגיליונות של הירחון. גם יצירותיו של [[מנדלי מוכר ספרים]] הרבו להופיע בירחון, וכן, [[אהרן אברהם קבק|א. א. קבק]], [[יהודה שטיינברג]], [[מרדכי זאב פיארברג|מרדכי זאב פייארברג]], [[ש. בן-ציון|ש. בן ציון]] ואחרים. במשך השנים בהן ניהל אחד העם את 'השילוח', זוהה כתב העת כמחבר בין "התעוררות הרוחנית-תרבותית של היהודים" לבין "התעוררותההתעוררות הציונית"{{הערה|1={{השילוח|[[צור ארליך]]|"על שני פלאים ושני "השילוח""|על-שני-פלאים-ושני-השילוח|גיליון 2, דצמבר 2016}}}}.
 
[[קובץ:klozner.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[יוסף קלוזנר]]]]