יוסף ברסלבי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 10:
ב-[[17 בפברואר]] [[1909]] נפטר האב דוד והאם החלה לעבוד בחנות מכולת ביפו כדי לפרנס את משפחתה תוך שהיא מסרבת להצעה לקבל [[החלוקה|דמי חלוקה]] (מטעם [[ועד קהילת יהודי יפו ותל אביב]]). על מנת לעזור בכלכלת הבית, מתחיל יוסף לתת שיעורים פרטיים לתלמידים בנווה שלום ו[[נווה צדק]]. עם סיום בית הספר היסודי ממשיך יוסף את לימודיו ב[[גימנסיה הרצליה]]. לשם כך עליו לצעוד כל יום, בחולות, מיפו לתל אביב.
 
בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]] [[גירוש יפו (1914)|מגרשים]] הטורקים את כל מי שאינו בעל אזרחות עות'מאנית. בדרך לגירוש מנמל יפו מסתתרת המשפחה בחנות של בן משפחה ב[[רחוב רזיאל|רחוב בוסטרוס]], ומתעתמניםמתעתמנת למחרת וחוזרת אל ביתה. ב-[[16 באפריל]] [[1916]] נכלא יוסף (עם צעירים נוספים) ב[[בית הסראייה (יפו)|בית הסראייה]] של יפו ונלקח משם למאסר ברמלה אך מוחזר לאחר זמן לביתו.
 
ב-[[12 במאי]] [[1916]] מגוייס יוסף ל[[צבא האימפריה העות'מאנית]] ונשלח ברכבת ל[[קושטא]] שם הוא מצורף לבית ספר לקדטים. בהשתדלותו של ד"ר [[ארתור רופין]] (שגלה לקושטא) ובסיוען של שגרירויות זרותת משובצים רוב המגוייסים היהודים לתפקידים עורפיים לא קרביים.
 
שירת כחייל ב[[צבא האימפריה העות'מאנית|צבא העות'מאני]], ובין שאר תפקידיו שימש כ[[מתורגמן]]. בתום המלחמה עבד כפועל ב[[קבוצת כנרת]] ובקיבוץ [[מרחביה (קיבוץ)|מרחביה]]. לאחר מכן עסק בהוראה ובמקביל השלים את השכלתו.