היסטוריה של רפובליקת אירלנד – הבדלי גרסאות

ב-[[29 בדצמבר]] [[1937]], נכנסה חוקתה של אירלנד לתוקף לאחר קבלתה ב[[משאל עם]]. החוקה החליפה את [[מדינת אירלנד החופשית]] במדינה חדשה ושמה אירלנד. המושל הכללי הוחלף על ידי [[נשיא אירלנד]]. לנשיא נבחר [[דאגלס הייד]], [[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנט]] וחוקר השפה ה[[אירית]], מאנשי מפלגת האופוזיציה [[פייןפינה גייל]]. הנשיא ממנה ראש ממשלה חזק שכינוי משרתו בשפה האירית הוא Taoiseach. המועצה המבצעת שהייתה קיימת בימי מדינת אירלנד החופשית נקראה עתה בפשטות "ממשלה". אף על פי שהעמידה נשיא בראשה לא הייתה אירלנד עדיין [[רפובליקה]]. המלך האנגלי המשיך להיות מלך אירלנד ולשמש בתפקידים רשמיים ביחסי החוץ של המדינה. כלפי פנים היה הנשיא ראש המדינה, אך כלפי חוץ נותר המלך ראש המדינה.

ב-[[1948]] הפסיד דה ואלירה בבחירות לאחר שש עשרה שנות שלטון רצופות לו, ולמפלגתו [[פיאנה פול]]. [[ג'ון קוסטלו]], מנהיג מפלגת [[פייןפינה גייל]] עלה לשלטון, בראש קואליציה של מפלגות ביניהן מפלגתו של שון מק'ברייד "ילדי הרפובליקה" (Clann na Poblachta). מק'ברייד, שמונה לשר החוץ, ואשר אביו היה בין המוצאים להורג לאחר [[מרידת חג הפסחא]] מיהר לנקוט בצעד האחרון לניתוק התלות ב[[בריטניה]]. ב-[[1 באפריל]] [[1949]] התקבל בפרלמנט חוק הרפובליקה של אירלנד. המדינה החדשה הפכה לרפובליקה. כל כוחותיו וסמכויותיו של המלך האנגלי ניתנו בידי הנשיא, שהיה עתה לראשה הבלתי מעורער של המדינה. על פי כללי [[חבר העמים הבריטי]] מדינה המכריזה על עצמה כרפובליקה פורשת מידית מחבר העמים. שלא כמדינות כ[[הודו]] אשר הכריזה על עצמה כרפובליקה עם קבלת העצמאות, לא טרחה אירלנד לבקש את קבלתה מחדש לחבר העמים לאחר ההכרזה.

בשנת [[1985]], תחת שלטון ראש הממשלה הפופולרי ממפלגת [[פייןפינה גייל]] [[גארט פיצג'רלד]], הגיעו [[מרגרט תאצ'ר]], [[ראש ממשלת בריטניה]], וראש הממשלה האירי פיצג'רלד ל"הסכם האנגלו אירי". ההסכם סיפק מנגנון של התייעצות בין אירלנד ובין בריטניה בנוגע לענייני צפון אירלנד. "הוועידה האנגלו אירית" שנוצרה, הייתה הדרך בה יכלה אירלנד להתערב בענייניה של צפון אירלנד, ולהפחית את המתחים והלחצים, אשר הביאו באותה השנה ממש למהלך הקיצוני של הפצצת ועידת המפלגה השמרנית הבריטית ב[[ברייטון]] ולמעשי טרור נוספים, אשר גרמו אף לתאצ'ר אשר נקטה בקו קיצוני בכל הנוגע לענייני צפון אירלנד להבין כי פתרון הנו אפשרי רק בהסכמה ובמשא ומתן.