הליכוד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←נציגי הליכוד בכנסת: |סוג=מפלגה |
|||
שורה 169:
ביולי [[2007]], לאחר הבחירות המקדימות לראשות [[מפלגת העבודה]] שבהן ניצח [[אהוד ברק]], החליטו ראשי הליכוד כי עליהם להיערך לבחירות הבאות לכנסת ולהקדים את הבחירות לראשות התנועה. נתניהו, שהתמיכה בו בקרב הציבור הייתה גבוהה לפי הסקרים באותה התקופה, טען שיש לקיים את הבחירות לראשות התנועה בהקדם האפשרי, ואילו [[סילבן שלום]] טען שיש לערוך אותן רק בסוף 2007. לאחר שמרכז הליכוד החליט לקיים את הפריימריס כבר ב-[[14 באוגוסט]], פרש שלום מהמירוץ בטענה שלא ניתן לו זמן להיערך לבחירות וכינה את ההחלטה על הקדמת הבחירות "הצגה נוסח משטר [[בעת' (סוריה)|הבעת' הסורי]]". בבחירות על ראשות הליכוד התמודדו נתניהו, [[משה פייגלין]] ו[[דני דנון]], יו"ר [[הליכוד העולמי]]. נתניהו ניצח בהן ברוב של 73%, ופייגלין קיבל 23.4% מקולות המצביעים.
הבחירות הפנימיות לרשימת הליכוד לכנסת ה-18 התקיימו ב-[[8 בדצמבר]] [[2008]]{{הערה|{{ynet|אמנון מרנדה|"כוכבי הליכוד" יתמודדו בפריימריז ב-8 בדצמבר|3622751|13 בנובמבר 2008}}}} והשתתפו בהן כלל מתפקדי הליכוד אשר בחרו 12 נציגים ברשימה ארצית ושני נציגים למשבצות העולים. בנוסף, כל מתפקד בחר נציג של המחוז אליו הוא משתייך. המקום הראשון [[שריון (פוליטיקה)|שוריין]] לנתניהו. תוצאות ראשונות פורסמו בלילה שאחרי הבחירות, אך לאחר מכן פורסמו תוצאות שונות במקצת על פי פרשנות אחרת של תקנון הליכוד. ערעורים שונים הוגשו לבית המשפט המחוזי על הרשימה, אולם רק ערעורו של [[מיכאל רצון]], על דחיקת נציגי הרשימה הארצית מפני נציגי המחוזות, התקבלה, בטענה שהשינוי נעשה על מנת לדחוק אחורה את [[משה פייגלין]], שהוא שיקול זר. אולם בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה באומרו שהתערבות בהליכים בתוך מפלגה צריכים להיות מוגבלים למקרים קיצוניים, ושלא הוכח שאכן היו שיקולים זרים בפני בית הדין העליון של הליכוד, בניגוד לוועדת הבחירות שלה. השופטים גם בקשו שהליכוד תנקוט אמצעים כדי שמקרים כפי שהובאו בערעורים לא יישנו.{{הערה|1=[http://elyon1.court.gov.il/files/08/850/109/s02/08109850.s02.pdf 10985/08 עזריאל יפים נ. גיא יפרח, 28 בדצמבר 2008]{{קישור שבור|12.10.2019}}}} סמוך להגשת הרשימה ל[[ועדת הבחירות המרכזית|וועדת הבחירות המרכזית]] חתם הליכוד על הסכם איחוד עם [[מפלגת אח"י]], שפרשה מ[[הבית היהודי]], ובמסגרתו שוריינו לאח"י המקומות 39 (שלום לרנר) ו-45 ([[אדמונד חסין]]) ברשימת הליכוד-אח"י לכנסת השמונה עשרה.
ב[[בחירות לכנסת ה-18]] קיבלה תנועת הליכוד 27 מנדטים. אף על פי שקדימה קיבלה 28 מנדטים, הצליח בנימין נתניהו לגבש רוב קואליציוני ולהרכיב את הממשלה. ביום שלישי ב-31 במרץ 2009 הושבעה ממשלת ישראל [[ממשלת ישראל השלושים ושתיים|ה-32]] בראשות בנימין נתניהו. בממשלה היו חברים 30 שרים ושמונה סגני שרים והיא הייתה מהממשלות הגדולות בהיסטורית מדינת ישראל. המפלגות הגדולות החברות בממשלה היו: מפלגת הליכוד, מפלגת ישראל ביתנו, ש"ס ומפלגת העבודה. הממשלה אושרה ב-69 קולות, כאשר חמישה מחברי מפלגת העבודה בחרו להיות נוכחים במליאת הכנסת אך לא להשתתף בהצבעה. לתפקיד יו"ר הכנסת ה-18 נבחר ח"כ ראובן ריבלין.
| |||