הרפובליקה הערבית המאוחדת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בן נחום (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
אסמכתאות
שורה 46:
[[קובץ:EgSG561.jpg|שמאל|ממוזער|150px|בול דואר מצרי לכבוד האיחוד עם סוריה.]]
'''הרפובליקה הערבית המאוחדת''', או '''רע"ם'''
(ב[[ערבית]]: '''الجمهورية العربية المتحدة''', תעתיק מדויק: אלג'מהוריה אלערביה אלמתחדה, מתורגם לעיתים גם כ"'''הקהילה הערבית המאוחדת'''", '''קע"ם''') הייתה [[איחוד (פוליטיקה)|איחוד]] בין [[סוריה]] ל[[מצרים]] בין השנים [[1958]] ל-[[1961]]{{הערה|'''[[50 לישראל]]''' בעמוד על שנת 1958}}.
האיחוד נוצר ב-[[1958]] כצעד הראשון לקראת הקמת [[פאן-ערביות|אומה כלל-ערבית אחת]].
רע"ם התפרקה כאשר סוריה פרשה בעקבות [[הפיכה]] בשנת [[1961]], אולם מצרים המשיכה להלכה להיקרא בשם זה עד [[1971]].
שורה 53:
 
==הסיבות לייסוד הרפובליקה==
הרפובליקה נוצרה ב-[[1 בפברואר]] 1958, כיוזמהבהסכם בין [[נשיא מצרים]], [[גמאל עבד אל נאצר]], ו[[נשיא סוריה]], [[שוכרי אל-קוותלי]],{{הערה|{{דבר||ההסכם בדבר איחוד מצרים וסוריה נחתם רשמית בקהיר|1958/02/02|00122}}, {{דבר||המשך|1958/02/02|00421}}}} בעקבות יוזמה של קציני צבא ופוליטיקאים סורים שהציעה את איחודה של סוריה עם מצרים בדרך להקמתה של אומה ערבית אחת תחת הנהגתו של [[נשיא מצרים]] - [[גמאל עבד אל נאצר]]. חלום האומה הערבית הגדולה שטף את סוריה באותם ימים, והפופולריות של נאצר, שעלתה לאחר שהלאים את [[תעלת סואץ]] בשנת 1956 והעז "להמרות את פי המעצמות האימפריאליסטיות", העלתה את קרנו של רעיון האיחוד בסוריה.
 
לאיחוד הייתה גם סיבה פוליטית. כוחה ההולך וגדל של המפלגה הקומוניסטית בסוריה הדאיג את הגופים הפוליטיים והחברתיים בסוריה, ובעיקר את ראשי [[צבא סוריה|הצבא הסורי]]. איחוד עם מצרים, שבה שלט נאצר תוך דיכוי ה[[קומוניזם|קומוניסטים]], יכול היה לפתור בעיה זו.
שורה 74:
ב-[[8 ביולי]] [[1959]] התקיימו [[בחירות]] לרשויות המקומיות של הרפובליקה. מתוך 9,445 מושבים, אנשי הבעת' זכו רק ב-250 מקומות, והיה ברור שתוצאות הבחירות זויפו על ידי אנשי נאצר. הוקמה ממשלה חדשה ששלטה בסוריה באמצעות [[ביטחון פנים|מנגנוני ביטחון]] אכזריים שדיכאו כל אופוזיציה למשטר. לאחר מכן נאצר ניסה לפרק את מפלגת הבעת' הסורית. לאנשי נאצר הייתה השפעה רבה על סניפי מפלגת הבעת' ב[[ירדן]] וב[[לבנון]], ואלה ניסו לשנות את חוקת המפלגה כך שבפועל מפלגת הבעת' הסורית תפורק. הניסיון נכשל, ומאותו רגע החלה התכתשות פוליטית בין נאצר לבין אנשי מפלגת הבעת' הסורית. כתגובה, נאצר מינה באוקטובר 1959 את סגנו [[עבד אל-חכים עאמר]] כשר הכלכלה של סוריה. בהמשך החלו כוחות הביטחון המצרים להתנכל ולאסור פעילים של מפלגת הבעת' הסורית. ב-21 בדצמבר 1959 נאצר השמיץ במילים חריפות את מפלגת הבעת' הסורית, דבר שגרם ל[[התפטרות]] של שרים סוריים ממספר משרדי ממשלה חשובים. נאצר ניצל את ההזדמנות והחליף שרים אלו בפוליטיקאים מצרים.
 
בשנת 1960 פקדה את סוריה [[בצורת]] קשה, ונאצר כמעט ולא עשה דבר על מנת לעזור לתושבי סוריה. בקרב תושבי סוריה הורגשה אכזבה הולכת וגוברת מהאיחוד עם מצרים. ב-[[28 בספטמבר]] [[1961]] התקוממו קצינים סורים כנגד האיחוד, והם חוללו [[הפיכה|הפיכה צבאית]] בדמשק.{{הערה|{{מעריב||הפיכה צבאית בסוריה|1961/09/28|00100}}}} מנהיגי ההפיכה היו מוכנים לשאת ולתת עם האיחוד, על בסיס שוויון בין סוריה ומצרים בתוך הרפובליקה, אך נאצר סירב לכך. מנהיגי ההפיכה הודיעו על פרישה מהאיחוד עם מצרים, ובכך פורקה למעשה הרפובליקה הערבית המאוחדת.{{הערה|{{דבר||קע"ם התפרקה - סוריה חזרה להיות עצמאית|1961/10/01|00100}}{{ש}}{{חרות||קע"ם התפוררה - הוקמה ממשלה סורית|1961/10/01|00100}}}} נאצר המשיך להכריז שהוא לא נטש את חזון "[[פאן-ערביות|האיחוד הערבי האולטימטיבי]]" וכי הוא מעוניין לחדש את האיחוד, אך מטרה זו מעולם לא הושגה שוב.
 
[[שוכרי אל-קוותלי]], שהיה נשיא סוריה לפני האיחוד, התפטר מתפקידו לטובתו של נאצר לאחר הקמת הרפובליקה, ופרש מפעילות פוליטית בשנות האיחוד. ואולם הוא לא נמנע מלהטיח ביקורת בנאצר ובמשטרו. בין היתר האשים את נאצר בכפיית [[דיקטטורה]] על סוריה, בסתימת פיות, בהלאמת תעשיות ובפגיעה בכלכלה הסורית. קוותלי תמך בקבוצת הקצינים הסורים שהביאו לקריסת האיחוד ב-1961. לימים התחרט על שהוביל את מהלך האיחוד, וטען כי היה מאוכזב והמום נוכח משטרו הרקוב והדיקטטורי של נאצר.