מבצר עתלית – הבדלי גרסאות

המבצר הוקם במהלך שנת [[1218]] על ידי [[המסדר הטבטוני|אבירי המסדר הטבטוני]] ו[[מסדר אבירי היכל שלמה|האבירים הטמפלרים]] ביוזמת מלך ממלכת ירושלים [[ז'אן דה בריין]]. הוא נבנה במספר שלבים, וסביר להניח כי בתחילה תפס שטח המבצר לא יותר משליש לשון היבשה והתל שעליה, אולם השינויים בשטח [[ממלכת ירושלים]] לאחר [[קרב הירביה]], ולאחר מכן כיבושיו של הצבא ה[[ממלוכים|ממלוכי]], הצריכו את הגדלת המקום כדי לשכן בו ולהגן על אוכלוסייה שנדחקה ונזקקה לביטחון. בליל [[14 באוגוסט]] [[1291]], לאחר נפילת העיר [[עכו]] בידי הצבא הממלוכי, ננטש המבצר והמוסלמים מוטטו את מגדלי המבצר ואת שעריו.

עם קבלת ההחלטה על הקמת המבצר קרא מלך ממלכת ירושלים [[ז'אן דה בריין]] לכל שליטי אירופה לבוא ולקחת חלק במפעל הבנייה המקודש. קריאתו של המלך התקבלה בעיקר בקרב אבירי המסדרים הצבאיים, ובפברואר שנת [[1218]] החלו בנאיו של המלך, יחד עם אבירי [[המסדר הטבטוני]] והאבירים ה[[מסדר אבירי היכל שלמה|טמפלרים]], בבניית המבצר, בניהולו של אביר פלמי בשם גוטייה דה האבן. בבניית המבצר לקחו חלק גם מספר גדול יחסית של עולי רגל נוצרים ופליטי מסעי הצלב הכושלים, ועם השלמת הבנייה ב-[[15 באפריל]] [[1218]] נקרא המקום על שם עולי רגל אלו - Castellum Peregrinorum, ([[לטינית]]: "מבצר עולי הרגל").

משנוכחו תושבי האזור הצלבנים בכושר עמידתו של המבצר החדש, החל מתפתח ממזרח למבצר יישוב צלבני קטן, בין חומות המבצר לחומה החיצונית המרוחקת. התושבים החדשים, שהתקבצו מכל קצוות הממלכה הצלבנית, ראו את עצמם מוגנים אף על פי שישבו מחוץ לחומות, וזאת משום שבעת צרה יכלו להיכנס אל תחומי המבצר ולבקש שם הגנה מפני כל תוקף אפשרי. עד מהרה התפתח היישוב החדש לכדי עיירה קטנה, אשר תושביה עסקו במגוון מקצועות. מקורות המים הרבים בסביבה הקרובה איפשרו את קיומה של חקלאות מפותחת שכללה גידול דגנים, מטעים, כרמים וביעור יערות לצורך הכנת [[פחם עץ|פחמי עץ]]. הים הקרוב למקום סיפק אפשרויות דייג ותעשיית מלח, והמבצר המתנשא מעל היה אבן שואבת לסחורות ולאספקה אשר נוצרה ונאספה בעיירה.

מאחורי חומה זו עמדה החומה השנייה, בה נקבעו מעברים וקמרונות שתרמו לחוזקה ואיפשרו מעבר פרשים לאורך עמדות הירי. מן החומה בלטו שני מגדלים תאומים בגובה 43 מטרים, שניצבו לסירוגין בין שלושת מגדלי הקו הראשון. קומתם הראשונה של המגדלים הייתה חלק ממערכת ההגנה, ובקומה השנייה נבנה אולם שגובה תקרתו 16 מטרים והיא נשענת על עמוד מרכזי במרכז האולם, ממנו נמתחו קמרונות מצולעים. אולמות מפוארים אלו שימשו, ככל הנראה, לטקסים. על גג המגדל נבנו עמדות ירי בצורת שיניים, שאיפשרו לקשתים ול[[קלע|קלעים]]ים להמטיר אש מעל קו ההגנה הראשון ולהפעיל כלי ארטילריה נגד מכונות המצור. פאות המבצר שפנו לכיוון הים בוצרו בחומה יחידה, שיסודותיה נחפרו לעומק שמתחת לפני הים, ואשר לאורכה נבנה מספר מועט יחסית (לחומה המזרחית) של מגדלי שמירה ותצפית. בשלב השני של בניית עתלית - ב[[שנות ה-50 של המאה ה-13]] - נוספו מסביב לחומה זו שמונה אולמות בחצי גורן שהפכו את עתלית למצודה קונצנטרית מושלמת וקירבו את טבעת ההגנה אל שפת הים{{הערה|Denys Pringle, ''Atlit'', in '''Secular buildings in the Crusader Kingdom of Jerusalem: an archaeological Gazetteer''', Cambridge University Press, (1997), pp. 22-24|שמאל=כן}}.

* [https://www.academia.edu/36225408/Shlomo_Lotan_-_Templars_and_Saints_in_Atlit_-_The_Pilgrims_Castle_During_the_Crusader_Period_Etmol_255_2018_pp.1-4_.pdf טמפלרים וקדושים בעתלית, מבצר עולי הרגל בתקופה הצלבנית], '''עתמול''' 255, 2018, עמ' 1-41–4