פתיחת התפריט הראשי

שינויים

קו מפריד בטווח מספרים, תיקון כיווניות הערת שוליים, הסרת קישורים עודפים
בניצול ה[[טופוגרפיה]] דומה מבצר עתלית מבחינה רעיונית ל[[טירת דורבן|טירות דורבן]], אך מיקומו ותכנונו יוצאי הדופן מציבים אותו בקטגוריה בפני עצמה כמבצר אי. הוא איננו המבצר הצלבני הגדול ביותר ומעט מאוד נותר מביצוריו, אך עם זאת, ייחודו, המאסיביות וחוזקם של ביצורי הצד המזרחי (יבשתי) שלו הופכים אותו לאחד המבצרים הצלבניים המעניינים ביותר. פרופסור [[יהושע פראוור]] מציין בספרו כי מבצר עתלית הוא דוגמה ליכולתם ולכישרונם של הצלבנים בפתרון בעיות באדריכלות צבאית: "גלעד למיומנות, ידע וכשרון המצאה שאין רבים כדוגמתו"{{הערה|יהושע פראוור, הצלבנים דיוקנה של חברה קולוניאלית, מוסד ביאליק ירושלים 1985 עמוד 385}}.
 
המבצר הוקם במהלך שנת [[1218]] על ידי [[המסדר הטבטוני|אבירי המסדר הטבטוני]] ו[[מסדר אבירי היכל שלמה|האבירים הטמפלרים]] ביוזמת מלך ממלכת ירושלים [[ז'אן דה בריין]]. הוא נבנה במספר שלבים, וסביר להניח כי בתחילה תפס שטח המבצר לא יותר משליש לשון היבשה והתל שעליה, אולם השינויים בשטח [[ממלכת ירושלים]] לאחר [[קרב הירביה]], ולאחר מכן כיבושיו של הצבא ה[[ממלוכים|ממלוכי]], הצריכו את הגדלת המקום כדי לשכן בו ולהגן על אוכלוסייה שנדחקה ונזקקה לביטחון. בליל [[14 באוגוסט]] [[1291]], לאחר נפילת העיר [[עכו]] בידי הצבא הממלוכי, ננטש המבצר והמוסלמים מוטטו את מגדלי המבצר ואת שעריו.
 
במאות השנים שחלפו מעת נטישתו, בלו ונהרסו חלקים נוספים מהמבנים גם כתוצאה מ[[רעידת אדמה|רעידות אדמה]]. הרס נוסף נגרם משימוש משני באבני המבצר במפעלי בנייה [[האימפריה העות'מאנית|עות'מאניים]] בעכו ובחיפה. תהליך פירוק אבניו לצורכי בנייה נמשך עד סוף [[המאה ה-19]]. האתר נמצא כיום בתחומי [[בסיס עתלית]] של חיל הים והוא סגור לציבור.
סיבה נוספת אשר נזכרת בספרי ההיסטוריה מהתקופה הייתה רצונם של הצלבנים לבנות מבצרים אשר ישמשו בסיס להתקפה שתביא לכיבושה של ירושלים מידי המוסלמים, אולם התקפה שכזו מעולם לא יצאה אל הפועל. כמו כן, הוזכר רצונם של הטמפלרים לעזוב את הבירה עכו, ולבנות לעצמם מבצר עצמאי ומבודד, בדומה למבצר ה[[מונפור (מבצר)|מונפור]] הטבטוני שבנייתו החלה מספר שנים מאוחר יותר.
 
עם קבלת ההחלטה על הקמת המבצר קרא מלך ממלכת ירושלים [[ז'אן דה בריין]] לכל שליטי אירופה לבוא ולקחת חלק במפעל הבנייה המקודש. קריאתו של המלך התקבלה בעיקר בקרב אבירי המסדרים הצבאיים, ובפברואר שנת [[1218]] החלו בנאיו של המלך, יחד עם אבירי [[המסדר הטבטוני]] והאבירים ה[[מסדר אבירי היכל שלמה|טמפלרים]], בבניית המבצר, בניהולו של אביר פלמי בשם גוטייה דה האבן. בבניית המבצר לקחו חלק גם מספר גדול יחסית של עולי רגל נוצרים ופליטי מסעי הצלב הכושלים, ועם השלמת הבנייה ב-[[15 באפריל]] [[1218]] נקרא המקום על שם עולי רגל אלו - Castellum Peregrinorum, ([[לטינית]]: "מבצר עולי הרגל").
 
הקמת המבצר נזכרת בחיבורו של ההיסטוריון אוליבר מפדרבורן, "ההיסטוריה של דמיאטה":
 
===הקמת היישוב הצלבני===
משנוכחו תושבי האזור הצלבנים בכושר עמידתו של המבצר החדש, החל מתפתח ממזרח למבצר יישוב צלבני קטן, בין חומות המבצר לחומה החיצונית המרוחקת. התושבים החדשים, שהתקבצו מכל קצוות הממלכה הצלבנית, ראו את עצמם מוגנים אף על פי שישבו מחוץ לחומות, וזאת משום שבעת צרה יכלו להיכנס אל תחומי המבצר ולבקש שם הגנה מפני כל תוקף אפשרי. עד מהרה התפתח היישוב החדש לכדי עיירה קטנה, אשר תושביה עסקו במגוון מקצועות. מקורות המים הרבים בסביבה הקרובה איפשרו את קיומה של חקלאות מפותחת שכללה גידול דגנים, מטעים, כרמים וביעור יערות לצורך הכנת [[פחם עץ|פחמי עץ]]. הים הקרוב למקום סיפק אפשרויות דייג ותעשיית מלח, והמבצר המתנשא מעל היה אבן שואבת לסחורות ולאספקה אשר נוצרה ונאספה בעיירה.
 
בחפירות ארכאולוגיות שנערכו ממזרח למבצר, נמצא מספר רב של בתי מגורים, אורוות ואסמים, וכן שרידי כנסייה ובית קברות. בבית הקברות נתגלו 1,700 מצבות, דבר המרמז על גודלה המכובד של האוכלוסייה במקום.
מערכת הביצורים בעתלית כללה גם שתי חומות חיצוניות ושלוש חומות נוספות שהגנו על המבצר. מערכת החומות החיצוניות נמתחה במקביל לקו החוף ובמרחק של כקילומטר ממנו. על רכס הכורכר שממזרח לחומה הוקמה שורה של מבצרים קטנים אשר שימשו כתחנות התרעה בפני התקרבותו של צבא זר. אחת מתחנות אלו הייתה [[מבצר דטרוא]], מבצר שבנייתו קדמה לזו של מבצר עתלית. אורכה של החומה המזרחית היה כשש מאות מטרים, והיא החלה ממגדל שנבנה על שפת הים והסתיימה במגדל הדומה מבחינה הנדסית למגדל שניצב בעבר במבצר דטרוא, וככל הנראה נבנה גם הוא טרם להחלטה על בניית הביצור בעתלית. ממגדל זה יצאה החומה הדרומית, שאורכה 200 מטרים וקצהּ המערבי היה גם הוא במגדל שהוקם על שפת הים.
 
מאחורי חומה זו עמדה החומה השנייה, בה נקבעו מעברים וקמרונות שתרמו לחוזקה ואיפשרו מעבר פרשים לאורך עמדות הירי. מן החומה בלטו שני מגדלים תאומים בגובה 43 מטרים, שניצבו לסירוגין בין שלושת מגדלי הקו הראשון. קומתם הראשונה של המגדלים הייתה חלק ממערכת ההגנה, ובקומה השנייה נבנה אולם שגובה תקרתו 16 מטרים והיא נשענת על עמוד מרכזי במרכז האולם, ממנו נמתחו קמרונות מצולעים. אולמות מפוארים אלו שימשו, ככל הנראה, לטקסים. על גג המגדל נבנו עמדות ירי בצורת שיניים, שאיפשרו לקשתים ול[[קלע|קלעים]]ים להמטיר אש מעל קו ההגנה הראשון ולהפעיל כלי ארטילריה נגד מכונות המצור. פאות המבצר שפנו לכיוון הים בוצרו בחומה יחידה, שיסודותיה נחפרו לעומק שמתחת לפני הים, ואשר לאורכה נבנה מספר מועט יחסית (לחומה המזרחית) של מגדלי שמירה ותצפית. בשלב השני של בניית עתלית - ב[[שנות ה-50 של המאה ה-13]] - נוספו מסביב לחומה זו שמונה אולמות בחצי גורן שהפכו את עתלית למצודה קונצנטרית מושלמת וקירבו את טבעת ההגנה אל שפת הים{{הערה|Denys Pringle, ''Atlit'', in '''Secular buildings in the Crusader Kingdom of Jerusalem: an archaeological Gazetteer''', Cambridge University Press, (1997), pp. 22-24|שמאל=כן}}.
 
===המצודה===
 
==לקריאה נוספת==
* [https://www.academia.edu/36225408/Shlomo_Lotan_-_Templars_and_Saints_in_Atlit_-_The_Pilgrims_Castle_During_the_Crusader_Period_Etmol_255_2018_pp.1-4_.pdf טמפלרים וקדושים בעתלית, מבצר עולי הרגל בתקופה הצלבנית], '''עתמול''' 255, 2018, עמ' 1-41–4
* {{טבע הדברים|[[שלמה לוטן]]|עתלית - מבצרם הנישא של אבירי המסדר הטמפלרי ומקום משמר שרידי קודש נוצריים|12462}}
<div style="direction: ltr;">
977

עריכות