קלרה ברטון – הבדלי גרסאות

בסוף 1873 שבה ברטון לביתה לסעוד את אחותה סאלי שהייתה במצב בריאותי קשה. מות אחותה באביב [[1874]] גרם לה לשברון לב ולהתמוטטות עצבים והיא שהתה עד להחלמתה ב[[סנטוריום]] בדנסוויל שבניו יורק. כל אותה עת המשיכה ברטון לטפח את קשריה עם פקידי הצלב האדום בשווייץ ולטוות את החוטים שיובילו בסופו של דבר להקמת הצלב האדום האמריקאי. בטרם שובה לארצות הברית הופקד בידיה מכתב חתום על ידי ראש הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, שבו הייתה פנייה לממשל האמריקני להצטרף לרשת הצלב האדום העולמית ולחתום על אמנת ז'נבה. בשנת 1878 פגשה את נשיא ארצות הברית [[רתרפורד הייז]] וניסתה לשכנעו לחתום על אמנת ז'נבה. ניסיון זה כשל בגלל מדיניות החוץ האמריקאית שהוכרזה בשנת 1823 על ידי הנשיא [[ג'יימס מונרו]], שדגלה ב[[דוקטרינת מונרו|בדלנות אמריקאית]] ובמניעת התערבות במלחמות האירופאיות. האבדות הרבות שספגה ארצות הברית במלחמת האזרחים, היו סיבה נוספת לכישלון היוזמה. ברטון ניסתה למצוא דרך יצירתית כדי לעקוף את המכשול שעמד בפניה, ובמשך זמן רב גיבשה את התפיסה כי הצלב האדום האמריקני אינו חייב להגיב בהכרח למשברים הנובעים ממלחמות, אלא לתת סיוע לאזרחים במהלך אסונות טבע ואסונות מעשה אדם, כגון [[רעידת אדמה|רעידות אדמה]], שריפות יער ו[[סופה טרופית|הוריקנים]]. היא העלתה על הכתב את רעיונותיה שהתגבשו לכדי קונטרסט "הצלב האדום של אמנת ז'נבה: מהו?" (The Red Cross of the Geneva Convention: What It Is) שהופץ במטרה להרחיב את התמיכה בנושא. רעיונותיה זכו לאוזן קשבת אצל הנשיא הבא, [[ג'יימס גרפילד]], שתמך ביוזמתה של ברטון, אך התנקשות בחייו בחודש יולי 1881 הובילה לדחיית הנושא, עד שעלה מחדש במהלך כהונתו של הנשיא [[צ'סטר ארתור]].