הבדלים בין גרסאות בדף "יוסף ויץ"

נוספו 217 בתים ,  לפני 8 חודשים
מ
עיצוב
מ (בוט החלפות: \1דייווי\2)
מ (עיצוב)
{{נושא משרה|תאריך לידה עברי=[[כ"ה בטבת]] [[ה'תר"ן]]|תאריך פטירה עברי=[[י"ד בתשרי]] [[ה'תשל"ג]]|מדינה={{דגל|ישראל||+}}}}
[[קובץ:weitz.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יוסף ויץ]]
 
'''יוסף וַיְץ''' ([[כ"ה בטבת]] [[ה'תר"ן]], ינואר [[1890]] – [[1972]]) היה מראשי [[קרן קיימת לישראל]], ומהפעילים המרכזיים ב[[התיישבות]], ייעור וברכישת קרקעות ב[[ארץ ישראל]] בתקופת [[היישוב]] ובשנות [[ישראל|המדינה]] הראשונות. כונה בשם "אב היערות". מנהלו הראשון של [[מינהל מקרקעי ישראל]].
 
==תחילת הדרך==
 
עד קום המדינה רכשה קק"ל כאלף קילומטר מרובע בארץ ישראל, שלושה רבעים מהם בתקופת כהונתו של ויץ כמנהל מחלקת הקרקעות שלה.
{{חלונית |רוחב =32em ציטוט|תוכן=כך עברתי היום חלק חשוב מארץ יהודה הצפונית-מערבית, עבור והלוך, וראיתי: כפרים גדולים, צפופי-אוכלוסין, והאדמה סביבם מעובדת: כרמי זיתים, תאנים וגפנים, שדות דורה ושומשום, ושדות שלף. אמנם גם שטחי שממה גדולים, המחכים עוד ליד עובדת, אבל כלום יספיקו אלה לנו? האם נקים כפרים מפוזרים משלנו בין כפריהם המרובים הקיימים, שירבו תמיד על שלנו? וכלום יש אפשרות לקנות שם? הדרכים סייעו לפיתוח ההר ופתחוהו אל העולם הגדול; כל אשר תצמיח האדמה – יידרש ויבוקש; ידיים ישנן – ולמה לא יפתחו עוד כאשר פיתחו עד כה? וכלום בצורה כזאת נוכל לפתח את הפינה שלנו? ושוב שמעתי בקרבי את הקול הקורא: 'פנו את הארץ הזאת', ואז תיבנה היא וייבנה גם עמנו."|מקור=ויסף ויץ, בעקבות סיור מרמאללה לכיוון מישור החוף, 1941|אנגלית=|מירכאות=כן}}[[קובץ:ביקור חברי הדריקטוריון בנגב - מר יוסף ויץ מר אברהם הרצפלד וד"ר אברהם גרנות-JNF011967.jpeg|ממוזער|ביקור בנגב עם [[אברהם גרנות]] ו[[אברהם הרצפלד]]. 1942]]
 
[[קובץ:ביקור חברי הדריקטוריון בנגב - מר יוסף ויץ מר אברהם הרצפלד וד"ר אברהם גרנות-JNF011967.jpeg|ממוזער|ביקור בנגב עם [[אברהם גרנות]] ו[[אברהם הרצפלד]]. 1942]]
ויץ יזם סיור ב[[הערבה|ערבה]] שנערך בין [[13 בדצמבר|13]] ל-[[18 בדצמבר]] [[1942]] בהשתתפות 12 איש ובהם ד"ר [[אברהם גרנות]], יו"ר [[הקרן הקיימת]] ומהנדס המים [[שמחה בלאס]]{{הערה|מתוך הספר "ערבה אין קץ", ע' 161: "משלחת המחקר היסודית הראשונה לחקר תנאי הערבה ירדה בטבת תש"ג ... במשלחת היו אנשי מקצוע: הבוטנאים ד"ר מיכאל זהרי ובנו דני זהרי, אברהם גרנובסקי (גרנות) מקק"ל, איש הקרקעות חירם דנין, מהנדס המים שמחה בלאס, משרטט המפות זלמן ליף (ליפשיץ), הכימאי ש' רביקוביץ', והחקלאים צוקרמן ויוסף ויץ. ... הדו"ח הסופי של המשלחת שלל את סיכויי החקלאות באזור. רק שמחה בלאס, מהנדס המים, חזר בתחושה אופטימית.}}, בו הוא מצא שטחים ראויים לחקלאות בערבה ובלאס מצא סימנים ברורים למים, בניגוד למשתתפים אחרים שהיו מיואשים מסיכויי ההתיישבות במקום.
 
בעקבות [[המרד הערבי הגדול|מאורעות 1936–1939]] והצמצום באפשרויות רכישת הקרקע מהערבים, הגיע ויץ למסקנה כי לא די ברכישת קרקעות וכי אי אפשר להשאיר קרקעות בלתי מעובדות. משלב זה החל להתמסר גם לעניין ה[[התיישבות]] וקק"ל הפכה לשותפה ביחד עם [[הסוכנות היהודית]] במפעל זה.
 
{{חלונית |רוחב =32em |תוכן=כך עברתי היום חלק חשוב מארץ יהודה הצפונית-מערבית, עבור והלוך, וראיתי: כפרים גדולים, צפופי-אוכלוסין, והאדמה סביבם מעובדת: כרמי זיתים, תאנים וגפנים, שדות דורה ושומשום, ושדות שלף. אמנם גם שטחי שממה גדולים, המחכים עוד ליד עובדת, אבל כלום יספיקו אלה לנו? האם נקים כפרים מפוזרים משלנו בין כפריהם המרובים הקיימים, שירבו תמיד על שלנו? וכלום יש אפשרות לקנות שם? הדרכים סייעו לפיתוח ההר ופתחוהו אל העולם הגדול; כל אשר תצמיח האדמה – יידרש ויבוקש; ידיים ישנן – ולמה לא יפתחו עוד כאשר פיתחו עד כה? וכלום בצורה כזאת נוכל לפתח את הפינה שלנו? ושוב שמעתי בקרבי את הקול הקורא: 'פנו את הארץ הזאת', ואז תיבנה היא וייבנה גם עמנו."|מקור=ויסף ויץ, בעקבות סיור מרמאללה לכיוון מישור החוף, 1941}}
במסגרת זו היה ויץ מעורב מטעם הקרן בהקמתם של יישובי "[[חומה ומגדל]]" בתקופת המאורעות, הקמתן של ארבע "[[מצודות אוסישקין]]" באצבע הגליל בשנים 1939–1943, העלאתם על הקרקע של שלושת המצפים בנגב בשנת [[1943]], עלייתם על הקרקע של היאחזויות [[הפלמ"ח]] בשנת [[1945]] ובהקמתן של [[11 הנקודות|אחת עשרה הנקודות בנגב]] בשנת [[1946]].
 
את משנתו בעניין הקשר בין קרן קיימת לישראל לבין ההתיישבות, הוא הציג בכינוס בו השתתף בשנת [[1944]]:
:"{{ציטוט|תוכן=גאולת האדמה – זוהי מהותה של הקרן הקיימת ותפקידה החיוני. אולם היא המטרה של הקק"ל אבל לא מטרה בפני עצמה, כי גם לה מטרה והיא: יישובה של האדמה. האדמה לשבת נקנית וביישובה היא נגאלת. ואין קול האדמה העברית נשמע, אלא משעה שבני האומה עולים עליה להחזיק בה ולעבדה, שרק אז היא נהיית אדמה עברית, אדמת האומה. ואם כי הפעולה להשגת המטרה הסופית הזאת היא מחובותיה של קרן אחרת אשר לתנועה הציונית. אף על-פי כן, מצאה הקק"ל לחובה לה, כצו השעה של התקופה האחרונה, מאז תרצ"ז, לקחת בה חלק ולשתף את עצמה בכסף ובתיכון הפעולות המביאות לידי העלייה על הקרקע וההיאחזות בה.|מקור=|אנגלית=|מירכאות=כן}}[[קובץ:מר יוסף ויץ נואם בחגיגת נטיעת יער "הדסה" בקנדה , מעלה-החמישה-JNF018175.jpeg|ממוזער|יוסף ויץ 1945]]
 
[[קובץ:מר יוסף ויץ נואם בחגיגת נטיעת יער "הדסה" בקנדה , מעלה-החמישה-JNF018175.jpeg|ממוזער|יוסף ויץ 1945]]
בתקופה זו הכניס ללקסיקון ההתיישבותי והפוליטי של ישראל את המונח "היאחזות" כתקיעת יתד יישובית גם בהיעדר תנאים לכך. לאורך [[תקופת המנדט]] וגם לאחר קום המדינה הוא מיקד את עיקר פעילותו להתיישבות באזורי ההר.
 
תחום נוסף שבו התמקד היה ייעור הארץ. הוא למד את נושא הייעור לעומק, נעשה למומחה בתורת ה[[עץ]] והייעור והיה אחראי לכיסוייה של הארץ במעטה של [[יער]]ות. הוא החזיק בדעה כי הייעור יוצר תנאים להיאחזות בקרקע ועל כן פעל רבות בתחום זה.
 
בהתבשרו ב -[[18 בספטמבר]] [[1918]], כמה חודשים לאחר [[הצהרת בלפור]], על לידת בנו השלישי בהיותו בסג'רה פרץ בתרועה "יחי-עם" וכך קראו הוא ורוחמה אשתו לבנם ומכאן והלאה היה השם "יחיעם" לשם ישראלי נפוץ.
בנו, [[יחיעם ויץ (לוחם הפלמ"ח)|יחיעם ויץ]], נהרג בפעולת [[פיצוץ גשר א-זיב]] ב[[ליל הגשרים]] ב-[[16 ביוני|16]]/[[17 ביוני]] [[1946]].
[[קיבוץ]] [[יחיעם]] שבגליל המערבי עלה על הקרקע באותה שנה, ונקרא על שמו.
 
 
הוא ביקש, בעיקר ממניעים מדיניים וביטחוניים, לחזק באמצעות ההתיישבות את ריבונות המדינה באזורים שנכבשו מעבר ל[[תוכנית החלוקה]], מתוך רצון לבסס את גבולות ישראל שלאחר [[מלחמת העצמאות]]. בנוסף לכך, הוא הוזמן לעמוד בראש ועדות שונות שסייעו לממשלה בנוגע ל[[בעיית הפליטים הפלסטינים]], כגון [[ועדת הטרנספר]] שהוקמה ב-[[1948]], והיה חבר ב[[ועדת השמות הממשלתית|וועדת השמות הממשלתית]].
במהלך שנות החמישים הגה ויץ את רעיון כפרי העבודה ליישובם של העולים החדשים באזורי ההר בהרי יהודה והגליל ולקראת סוף שנות החמישים עמד מאחורי הקמת ראשון המצפים בגליל - מצפה יודפת.
בראשית שנות השישים היה שותף בהקמת [[מינהל מקרקעי ישראל]], מונה למנהלו הראשון ונטל חלק מרכזי בגיבושה של האמנה שנחתמה בשנת [[1961]] בין ממשלת ישראל לבין קק"ל על הגדרת מעמדה החדש של הקרן במדינת ישראל. במקביל לכהונתו כמנהל מינהל מקרקעי ישראל, שימש גם כמנהל מחלקת פיתוח קרקע בקק"ל. במסגרת זו תפקידו זו הביא להקמתם של מצודות הספר - 6 יישובים חדשים שהוקמו באזורי ההר שלאורך הגבולות על ידי קק"ל בשיתוף עם הצבא בדומה למתכונת של היאחזויות הנח"ל.
 
מתפקידו במינהל מקרקעי ישראל פרש בשנת [[1964]] ולאחר כשנתיים פרש גם מהנהלת מחלקת פיתוח קרקע בקרן קיימת לישראל. גם לאחר צאתו לגמלאות המשיך לכהן כחבר בדירקטוריון קק"ל, כממלא מקום היושב ראש שלו ולשמש כיועץ במשימות פיתוח קרקע והתיישבות בהיאחזויות.