תיאטרון הוד מלכותה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה
קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה
שורה 4:
המבנה הנוכחי תוכנן על ידי ה[[אדריכל]] [[צ'ארלס ג'. פיפס]] ונבנה ב-[[1897]] עבור המפיק [[הרברט בירבוהם טרי]], שהקים במקום את [[האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה]]. בשנים המוקדמות של [[המאה ה-20]] הפיק טרי בתיאטרון מחזות קלאסיים של [[שייקספיר]] ועוד, ובתיאטרון נערכו הצגות בכורה של [[מחזאי]]ם כמו [[ג'ורג' ברנרד שו]], [[נואל קווארד]] ו[[ג'.ב. פריסטלי]]. מאז [[מלחמת העולם הראשונה]], מוצגים בתיאטרון בעיקר [[מחזמר|מחזות זמר]], למשל "[[צ'ו צ'ין צ'או]]". כך, מאז [[1986]] מוצג בתיאטרון המחזמר "[[פנטום האופרה]] של [[אנדרו לויד ובר]].
 
התיאטרון נוסד על ידי ה[[אדריכל]] וה[[מחזאי]] [[ג'ון ואנברו]] בשנת 1705 כ"תיאטרון המלכה". נאסר על התיאטרון להציג [[מחזה|מחזות]] [[דרמה]], בגלל המונופול שהוענק ל-Patent Theatres, ועל כן הפך התיאטרון להיות [[בית אופרה]]. בתיאטרון הוצגו בבכורות עולמיות ומקומיות אופרות של [[גאורג פרידריך הנדל|הנדל]], [[מוצרט]], [[ג'וזפה ורדי|ורדי]], [[ז'ורז' ביזה|ביזה]] ו[[וגנר]]. שמו של התיאטרון שונה לפי מינו של המונרך ששלט באותה עת באנגליה, כך הפך ל"תיאטרון המלך" עם עליית המלך [[ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה|ג'ורג' הראשון]]. בתקופה מאוחרת יותר נקרא התיאטרון "תיאטרון הוד מלכותו", וקיבל את שמו הנוכחי ב-1952 עם עליית המלכה [[אליזבת השנייה]].
 
==היסטוריה==
שורה 18:
 
[[קובץ:London Kings Theatre Haymarket.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבנה "תיאטרון המלך", ציור של ויליאם קפון]]
עם הכתרתו של המלך [[ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה|ג'ורג' הראשון]], הפך שמו של התיאטרון ל"תיאטרון המלך" (Kings theatre), שם זה נותר כל עוד מלך ישב על כס המלכות האנגלי. בשנת 1762 הגיע לאנגליה [[יוהאן כריסטיאן באך]], והעלה בתיאטרון 3 אופרות, מה שהביא לפרסומו באנגליה והוא התקבל כמנהל מוזיקלי בחצר המלכה [[שארלוט ממקלנבורג-שטרליץ]] אשת המלך [[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' השלישי]].
 
בשנת 1778, קנו תומאס האריס והמחזאי [[ריצ'רד ברינסלי שרידן]] את חוזה החכירה לתיאטרון בסכום של 22,000 ליש"ט. הם השקיעו כסף רב בשיפוץ המבנה בידי האדריכל [[רוברט אדם]]. ה"מורנינג כרוניקל" תיאר את השינויים: "חלק נועדו להכניס בתיאטרון עצמו יותר אור, אלגנטיות ותחושה נעימה, חלק עבור נוחות החברה עצמה. צידי חזית הבניין עוטרו בציורי קיר מעשה ידי [[תומאס גיינסבורו|גיינסבורו]], ציוריים ויפים באופן ניכר. העמודים הכבדים שהעניקו לבניין מראה עגמומי שהזכיר יותר [[מאוזוליאום]] או [[בית לוויות]] מאשר תיאטרון, הוסרו". השיפוצים לא הועילו למצבו הכלכלי של התיאטרון והוא התחיל להחליף ידיים, כאשר כל אחד מוסיף לחובותיו של התיאטרון כהנה וכהנה. בשנת 1783 נאסר עורך הדין ויליאם טיילור, ששימש אז כמנהל הפיננסי של התיאטרון, בעקבות החובות הכבדים שהיה חייב לנושיו. התיאטרון המשיך להתגלגל בין מנהלים שונים, ביניהם גליני, רקדן לשעבר בחברת התיאטרון. בשנת 1789 פרצה אש בבנין התיאטרון, בשעה שחזרה נערכה על הבמה. הרקדנים ברחו החוצה בשעה שקורות בוערות החלו ליפול על הבמה. גליני הציע פרס של 300 ליש"ט למי שיביא לתפיסת העבריין, אך הוא מעולם לא נתפס. לאחר שהבית נשרף כליל, נכנס גליני לשותפות עם אדם בשם או'ריילי להצגת אופרה ב[[תיאטרון היימרקט|תיאטרון הקטן]] הסמוך, אך השניים הסתכסכו, ושניהם ניסו לקבל את הזכויות לבניית התיאטרון מחדש. בינתיים הצליח טיילור להגיע להסכם עם נושיו, וניסה לרכוש את מה שנותר מחוזה החכירה של ואנברו, אך זה היה כבר מובטח לאו'ריילי. אך בעיה חדשה צצה - הבניין החדש נזקק לשטח סמוך שהיה בשליטת תומך של טיילור. המלחמה כמעט והמשיכה לנצח, אך העונה שהפיק או'ריילי נכשלה בגדול כך שהוא נאלץ לברוח לפריז מפני נושיו שלו.