הרמוניה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ קישורים פנימיים, עיצוב |
||
שורה 1:
{{עריכה|כתיבה לא אנציקלופדית הכוללת שגיאות ואי-דיוקים|נושא=מוזיקה}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=מושג מוזיקלי|אחר=אלה במיתולוגיה היוונית|ראו=[[הרמוניה (מיתולוגיה)]]}}
'''הַרְמוֹנְיָה''' (ב[[עברית]]: '''תֹּאַם''') ב[[מוזיקה]] נוצרת כאשר נשמעים באותו הזמן לפחות שני [[צליל]]ים בעלי [[גובה (מוזיקה)|גובה]] שונה.
בין [[
ישנן דרכים רבות ליצור הרמוניה מוזיקלית, וטכניקות אלו השתנו והתפתחו במהלך ה[[היסטוריה של המוזיקה]], אך הבסיס המתמטי שלהן נשאר זהה.
==מקור המונח==
מקור המונח הוא מהמילה ה[[יוונית]] Αρμονία, שפירושה "צירוף". ב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]] המאוחרת קיימת [[אנקדוטה]] למקור השם עצמו: [[הרמוניה (מיתולוגיה)|הרמוניה]] הוא שם בתה של אלת השלמות והטוהר [[אפרודיטה]] שהרתה ל[[ארס (אל יווני)|ארס]], אל המלחמה והרוע (המסמל גם אי סיפוק ושאיפה בלתי ניתנת לריסון). אפרודיטה נחשבת לצנועה באלים{{מקור}} וארס לבעל ה[[היבריס]] (גאווה עצמית) הגדול ביותר, ובתם של שני האלים הללו מסמלת השלמה של שני הפכים קיצוניים זה את זה. בדומה לכך גם בהרמוניה ישנה השלמה של תווים לנעימה אחידה, ועל כן היא נקראת בשם זה.
==הרמוניה במוזיקה==
כאשר שני צלילים שוני-[[גובה (מוזיקה)|גובה]] מושמעים בו-זמנית, נוצר ביניהם [[מרווח (מוזיקה)|מרווח]] הרמוני. [[אקורד]] מורכב משלושה צלילים או יותר, המושמעים ביחד. כמעט בכל סוגי המוזיקה המערבית וכמעט בכל התקופות, האקורדים העיקריים בשימוש מורכבים מ[[טרצה|טרצות]], ועל פי סדר הטרצות המרכיבות כל אקורד נקבע סוגו: אקורד מז'ור - טרצה גדולה ומעליה קטנה, אקורד מינור - טרצה קטנה ומעליה גדולה, אקורד מוקטן - טרצה קטנה ומעליה קטנה ואקורד מוגדל - טרצה גדולה ומעליה גדולה. אקורד שבין הצליל התחתון שלו לצליל העליון יש מרווח של [[קווינטה]] (חיבור של שתי טרצות) כלשהי (זכה, מוקטנת או מוגדלת) הוא אקורד משולש. ההרמוניה ובפרט האקורדים, משמשים לניהול המתח, העניין וההתפתחות במוזיקה: מיקום האקורד על [[סולם (מוזיקה)|דרגות הסולם]] קובע את אופיו ביחס לאקורדים האחרים בסולם: אקורד הטוניקה (על הצליל היסודי של הסולם) משמש לביטוי יציבות, רגיעה ו/או פתרון במוזיקה. אקורד הדומיננטה (על הצליל החמישי ברוב הסולמות) משמש לביטוי מתח או שאלה, אשר נפתרים לרוב על ידי חזרה לאקורד הטוניקה, דבר המתרחש לרוב ב[[קדנצה (הרמוניה)|קדנצות]], בסיומי פסקאות, פרקים או יצירות. לעיתים קרובות נעשה שימוש באקורדים מסוימים (מלבד הדומיננטה) או ברצף מסוים של אקורדים כדי ליצור אצל המאזין תחושת מתח, הדורשת פתרון. לאחר מכן נעשה שימוש ברצף אחר של אקורדים כדי להוביל אל הרגיעה והפתרון שמשרה אקורד הטוניקה. היפוכי האקורדים נועדו לשנות את מידת היציבות שלהם או על מנת שקו הבס יהיה מלודי.
▲כאשר שני צלילים שוני-[[גובה (מוזיקה)|גובה]] מושמעים בו-זמנית, נוצר ביניהם [[מרווח (מוזיקה)|מרווח]] הרמוני. [[אקורד]] מורכב משלושה צלילים או יותר, המושמעים ביחד. כמעט בכל סוגי המוזיקה המערבית וכמעט בכל התקופות, האקורדים העיקריים בשימוש מורכבים מ[[טרצה|טרצות]], ועל פי סדר הטרצות המרכיבות כל אקורד נקבע סוגו: אקורד מז'ור - טרצה גדולה ומעליה קטנה, אקורד מינור - טרצה קטנה ומעליה גדולה, אקורד מוקטן - טרצה קטנה ומעליה קטנה ואקורד מוגדל - טרצה גדולה ומעליה גדולה. אקורד שבין הצליל התחתון שלו לצליל העליון יש מרווח של [[קווינטה]] (חיבור של שתי טרצות) כלשהי (זכה, מוקטנת או מוגדלת) הוא אקורד משולש. ההרמוניה ובפרט האקורדים, משמשים לניהול המתח, העניין וההתפתחות במוזיקה: מיקום האקורד על [[סולם (מוזיקה)|דרגות הסולם]] קובע את אופיו ביחס לאקורדים האחרים בסולם: אקורד הטוניקה (על הצליל היסודי של הסולם) משמש לביטוי יציבות, רגיעה ו/או פתרון במוזיקה. אקורד הדומיננטה (על הצליל החמישי ברוב הסולמות) משמש לביטוי מתח או שאלה, אשר נפתרים לרוב על ידי חזרה לאקורד הטוניקה, דבר המתרחש לרוב ב[[קדנצה (הרמוניה)|קדנצות]], בסיומי פסקאות, פרקים או יצירות. לעיתים קרובות נעשה שימוש באקורדים מסוימים (מלבד הדומיננטה) או ברצף מסוים של אקורדים כדי ליצור אצל המאזין תחושת מתח, הדורשת פתרון. לאחר מכן נעשה שימוש ברצף אחר של אקורדים כדי להוביל אל הרגיעה והפתרון שמשרה אקורד הטוניקה. היפוכי האקורדים נועדו לשנות את מידת היציבות שלהם או על מנת שקו הבס יהיה מלודי.
קיימות מספר גישות לכתיבת הרמוניה, והגישות השתנו במהלך השנים. ב[[ימי הביניים]] ובהמשך ב[[תקופת הרנסאנס]]
נכתבה המוזיקה בקווים, אם מקבילים (אורגנום) ואם עצמאיים [[קונטרפונקט]], כאשר לכל צליל יש צליל מקביל לו (פירוש המילה הוא נקודה מול נקודה) במספר קולות. הקווים יצרו ביניהם מהלכים הרמוניים, שנוצרו בהתאם לכללים ברורים ומחמירים (קווינטות מקבילות, שהיו פופולריות בימי הביניים, יצאו לחלוטין משימוש עד סוף תקופת הרנסאנס, למעט מקרים מיוחדים).
ב[[תקופת הבארוק]] פיתח ה[[מלחין]] [[יוהאן סבסטיאן באך]] גישה חדשנית (לאותה תקופה) לליווי, הוא השתמש בטריאדים ובאקורדים מרובעים בדרך כלל, ו[[הולכת קולות|הוליך את הקולות]] ביניהם, גם כאן לפי כללים קבועים ומפורשים. חריגה מכללים אלה יכולה להופיע בתווים זרים לאקורד, המופיעים כצלילי קישוט (פיגורטיביים) ומאפשרים גמישות מסוימת בהירמון. דוגמה לכך אפשר למצוא ב[[כוראל
במודל ההרמוני הנ"ל השתמשו ב[[מוזיקה]] הקלאסית ובסגנונות ספציפיים של מוזיקה ממשיכים גם כיום להשתמש בו. היום אנו קוראים להרמוניה כזו [[הרמוניה טונאלית פונקציונאלית]]. ההרמוניה ה[[אטונאליות|אטונאלית]] שונה מיסודה, כיון שאינה מתחשבת בטונאליות המוכרת של ה[[סולם (מוזיקה)|סולמות]]. אלא ב[[שיטת שנים-עשר הטונים|שיטה הדודקאפונית]] של שנים-עשר טונים שווים בערכם או ב"שורה". מוזיקה בשיטות אלה משתמשת באקורדים מרובי צלילים ובכללים שונים לגמרי מאלה של ההרמוניה הטונאלית הקלאסית.
שורה 26 ⟵ 24:
==סוגים של מהלכים הרמוניים==
בספרו "''Structural Functions of Harmony''", [[ארנולד שנברג]] מחלק את סוגי המהלכים ההרמונים לשלושה, לפי ה[[מרווח (מוזיקה)|מרווח]] שקיים בין דרגות האקורדים. מהלכים אלו אומצו על ידי פרופסור [[יצחק סדאי]] בספרו Harmony in its Systemic and Phenomenological Aspects:
*
▲* '''תנועה הרמונית חזקה (dynamic)''' - התנועה הנפוצה ביותר ב[[הרמוניה פונקציונאלית]]. מהלך של [[קוורטה]] או טרצה בירידה (שווה ערך [[סקסטה]] בעלייה או קוינטה בירידה).
למשל בסולם דו מז'ור: דו מז'ור - פה מז'ור (קוורטה עולה); דו מז'ור - לה מינור (טרצה יורדת).
*
*
▲* '''תנועה הרמונית מודגשת (accentuated)''' - מהלך של סקונדה בירידה או בעלייה. למשל בסולם דו מז'ור: דו מז'ור - רה מינור (סקונדה עולה); דו מז'ור - סי מוקטן (סקונדה יורדת).
בנוסף קיים הסוג -
*
מהלכים אלו מתייחסים אל המקובל לעומת החריג במסורת המוזיקלית הטונאלית-פונקציונאלית המערבית.
שורה 46 ⟵ 36:
==ראו גם==
*[[סולם (מוזיקה)|סולם]]
*
*
*
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=הרמוניה}}
| |||