חומת ברלין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ replaced: ← (4), יש לציין ← יצוין
שורה 7:
}}
[[קובץ:Berlin-wall-map-HE.png|ממוזער|300px|תוואי חומת ברלין]]
'''חומת ברלין''' (ב[[גרמנית]]: '''Berliner Mauer''') הייתה [[חומה]] מבוצרת באורך כולל של כ-155 קילומטר, שהקיפה את [[מובלעת]] [[ברלין המערבית]] ששכנה בליבה של מזרח גרמניה, בין השנים [[1961]]–[[1989]]. החומה חילקה את [[ברלין]], בירת [[גרמניה]] עד 1945, לשני חלקים לא שווים: [[ברלין המזרחית]] שבשליטת [[גרמניה המזרחית]] וברלין המערבית שבשליטת [[גרמניה המערבית]]{{הערה|[[דה פאקטו]]. [[דה יורה]] הייתה ברלין המערבית בשליטת [[בעלות הברית]]}}, וכן הפרידה בין ברלין המערבית לשטחי מזרח גרמניה.
 
שורשי החומה בחלוקתה של ברלין בתום [[מלחמת העולם השנייה]] לארבעה [[רובע|רבעים]], אחד מהם בשליטת [[ברית המועצות]] והאחרים בשליטת [[בעלות הברית]] [[המערב]]יות: [[ארצות הברית]], [[בריטניה]] ו[[צרפת]]. כבר מלכתחילה הקשו ה[[סובייטים]] על מעבר של כוחות ואספקה משטחי גרמניה שהיו בשליטת מדינות המערב אל המובלעת של ברלין, שהייתה מוקפת כולה בשטח בשליטה סובייטית.
שורה 63:
לאחר מותו של סטלין חשבו הסובייטים שהפתרון לבעיית הבריחה הוא הקלוֹת בתנאי חייהם של תושבי גרמניה המזרחית, ועל ידי כך הפחתת ה[[תמריץ]] להגר. עם זאת, לא עלה בידם להביא לשיפור המקוּוה. בזמן שגרמניה המערבית, בתמיכת מדינות המערב, הפכה למדינה משגשגת ([[הנס הכלכלי (גרמניה)|הנס הכלכלי של גרמניה]]), נשרכה שכנתה הקומוניסטית, בהנהגת [[מפלגת האיחוד הסוציאליסטי]], מאחור. רמת החיים הלכה וירדה, והדיבורים על "בניית [[סוציאליזם]]" בצד מעשים שכללו הפקעת [[רכוש פרטי]] ואיסור על מסחר פרטי, הובילו לגל הגירה חסר תקדים: בשנת 1953 ערקו למערב קרוב ל-350 אלף איש, ובשנים הבאות התייצב מספרם על בין 200,000 ל-250,000 בשנה{{הערה|1=למעט חריגות כלפי מטה בשנתיים: ב-1954 - כ-184,000, וב-1959, כ-144,000}}. משנת הקמת גרמניה המזרחית, 1949, ועד לבניית החומה ב-1961 ערקו על פי הערכות שונות, בין 2.7 ליותר מ-3 מיליון מזרח-גרמנים מהמזרח אל המערב - כשישית מתושביה{{הערה|1=[[#טיילור|טיילור]], עמ' 109}}{{הערה|[http://www.berlin.de/mauer/geschichte/index.en.html האתר הרשמי של ברלין]{{קישור שבור|9 במרץ 2017}}}}. הייתה זו [[בריחת מוחות]] של ממש - רובם היו אקדמאים, מורים, רופאים, מהנדסים או בעלי מקצוע מיומנים; לא רק גרמנים ערקו - גם אזרחים צ'כים ופולנים, שהזדמנו לברלין המזרחית.
 
ב-1958 התבטאו מנהיג ברית המועצות, [[ניקיטה חרושצ'וב]], ועושה דברו המזרח-גרמני [[ולטר אולבריכט]] בחריפות בשאלת ברלין. אולבריכט, מנהיג גרמניה המזרחית, קבע שברלין על כל גזרותיה היא חלק מגרמניה המזרחית. חרושצ'וב התבטא כי "ברלין היא האשכים של המערב. בכל פעם שאני רוצה לגרום למערב לצרוח, אני לוחץ על ברלין"{{הערה|[[w:en:List_of_quotes_featuring_BerlinList of quotes featuring Berlin|רשימת ציטוטים בקשר לחומה]], ב[[ויקיפדיה האנגלית|וויקיפדיה האנגלית]] {{אנגלית}}}}. חרושצ'וב לא הסתפק במילים: ב-27 בנובמבר 1958 הוא העביר למערב [[אולטימטום]] לפיו על המערב לחתום על הסכם שלום עם גרמניה בתוך 6 חודשים ולהסכים להפיכת ברלין המערבית ל"עיר חופשית", נטולת "משטר כיבוש", ואם לא יעשה כן, תחתום ברית המועצות על הסכם שלום חד-צדדי עם גרמניה המזרחית ותעביר לה את כל הסמכויות הנוגעות לדרכי הגישה לברלין המערבית ביבשה, באוויר ובים. מועד האולטימטום פג, ודבר לא קרה.
 
בסוף 1960 נבחר [[ג'ון קנדי]] ל[[נשיא ארצות הברית]]. כבר בראשית דרכו הנשיאותית נקלע לעימות עם הסובייטים - [[הפלישה למפרץ החזירים|הפלישה הכושלת למפרץ החזירים]] ב[[קובה]] באפריל 1961. ברית המועצות, נשענת על הישגיה בחלל ופיתוחיה בתחום הטילים וה[[נשק גרעיני|נשק הגרעיני]], חשה ביטחון רב להגיע לסף עימות עם המערב. ב-25 ביולי 1961 נשא קנדי נאום לאומה בו ציין את הנחישות של ארצות הברית להילחם על הזכויות של מעצמות המערב בברלין ועל החופש של אוכלוסיית מערב ברלין{{הערה|1=[[#טיילור|טיילור]], עמ' 136}}: {{ציטוט|תוכן='''" <small>עלינו להיות מוכנים להגן על הזכויות והמחויבויות האלה (בברלין המערבית)... עלינו להיות מוכנים גם להתנגד בכוח, אם ישתמשו בכוח כנגדנו</small> "'''}}
שורה 228:
לאחר הקמת הגדר, ובעקבותיה החומה, ניסו תושבי מזרח העיר לחצות אותה למערב, לא תמיד בהצלחה. ראשון החוצים ומהמפורסמים שבהם היה רב"ט [[קונרד שומן]], חייל בן 19 מ[[סקסוניה]]. ב-15 באוגוסט עמד שומן לבדו מול הפגנה של מערב ברלינאים, שהחלו לצעוק לעברו ולעודד אותו לעבור לצד המערבי. הוא החל לרוץ לעבר הגדר, השליך את כלי נשקו ודילג מעל התיל, כל זאת כאשר קפיצתו מתועדת במצלמתו של פטר לייבינג, [[צלם עיתונות]] צעיר. התמונה פורסמה למחרת בעיתון [[בילד]], ועד מהרה זכתה לפרסום עולמי.
 
חציית הגבול נחשבה לעבירה פלילית שגררה סנקציות כנגד מבצעיה (החל מ-1968 העונש בגינה היה בין שנתיים לחמש שנות מאסר, לפי סעיף 213 לחוק הפלילי המזרח-גרמני, ובהמשך אף יותר). אולם החשש העיקרי של הבורחים היה מתגובתם של שומרי משמר הגבול המזרח-גרמנים. כ-5,000 ניסיונות בריחה הסתיימו בהצלחה{{הערה|דוגמה: {{מעריב|א. דויטשקרון|המשפחה גלשה על "אומגה" - מעל חומת ברלין החצויה|1965/08/11|00301}}}}; מאות אחרים נכשלו. מעריכים ש[[רשימת ההרוגים בחומת ברלין|לפחות 136 איש נהרגו]]{{הערה|רשימת ההרוגים בוויקיפדיה האנגלית {{אנ|List of deaths at the Berlin Wall}}}} בניסיון לחצות את החומה{{הערה| [http://www.chronik-der-mauer.de/index.php/de/Start/Index/id/593816 את רשימת ההרוגים ניתן למצוא כאן]}}, ויש הנוקבים במספרים גבוהים יותר, אף מעל 200. מתוך 136, 98 היו כאלה שניסו לברוח, 30 נהרגו ללא כוונת בריחה, ו-8 היו שומרים שנהרגו מאש חבריהם, מירי של נמלטים או מירי שוטרי ברלין המערבית. כ-200 נפצעו קשה.
 
ב-[[1964]] עלה בידה של קבוצה בת 57 איש לברוח דרך מנהרה באורך 145 מטרים אשר נחפרה תחת החומה על ידי תושבים ממערב העיר.
שורה 365:
* משה ריינפלד, [http://www.gotravel.co.il/travel/index.asp?p=258 חומת ברלין רקע היסטורי], GoTravel
* {{הידען|סיינטיפיק אמריקן ישראל|כיצד סייע המדע לנפילת חומת ברלין? /גונג'אן סינהה|how-science-helped-bring-down-the-berlin-wall-1011147|9 בנובמבר 2014}}
* 25 שנה להפלת חומת ברלין; פרסום תעודות משרד החוץ ב [http://israelidocuments.blogspot.co.il/2014/11/25.html בלוג של ארכיון המדינה]
* [http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/personalsites/Israel-Germany/Division-of-Germany/Pages/Iron-Curtain-Fall.aspx מעבר ל"מסך הברזל": גרמניה המזרחית ונפילת החומה] באתר [[הספרייה הלאומית]]