ברונו פונטקורבו – הבדלי גרסאות

ברונו פונטקורבו נולד בעיר [[פיזה]] ב[[איטליה]] למשפחה [[יהודים|יהודית]] חילונית, ובןוהיה בן דודו של [[אנצו סרני]]. בשנת [[1931]], בגיל 18, נתקבל לקורסללימודי לפיזיקהפיזיקה ב[[אוניברסיטת רומא]] שהתנהל בהדרכתו של הפיזיקאי [[אנריקו פרמי]], מי שעתיד להיות לימים מאבות [[פצצת אטום|פצצת האטום]]. פונטקורבו הפך לאחד מעוזריו הקרובים של פרמי והשתייך לקבוצת תלמידיו הנבחרים שכונתה אחר-כך "[[הבחורים מוויה פניספרנה]]", על שם הרחוב בו שכן המכון לפיזיקה שבו עבדו. בשנת [[1934]] נטל חלק בניסוי שערך פרמי שהוביל לגילוי [[ביקוע גרעיני|הביקוע הגרעיני]]. בשל חוקי האפליה נגד היהודים שיצאושנחקקו באיטליה ה[[פשיזם|פשיסטית]] עבר פונטקורבו בשנת [[1936]] ל[[פריז]] לעבוד במעבדתו של הפיזיקאי [[פרדריק ז'וליו-קירי]] חתן [[פרס נובל לכימיה]].

לאחר שקיבל אזרחות בריטית יצא פונטקורבו בשנת [[1948]] ל[[בריטניה]] והצטרף ל[[תוכנית הגרעין הבריטית]] בתחנת הניסויים האטומית ב[[הרוול]]. בשנת [[1950]] הוא נתמנה לתפקיד ראש המחלקה לפיזיקה ב[[אוניברסיטת ליברפול]] ואמור היה להתחיל בתפקידו בינואר [[1951]]. למרות המינוי, ב -[[31 באוגוסט]] 1950, בהיותו בחופשה ב[[איטליה]] יצא עם אשתו הלנה מיאנה ושלושת ילדיו ל[[סטוקהולם]] ומשם המשיכו בדרכם ל[[פינלנד]]. בני המשפחה הוסעו במכונית של ה[[שגרירות]] הסובייטית לנמל ויצאו בספינה לברית המועצות.

עריקתו של פונטקורבו גרמה לדאגה בשירותי הביון של מדינות המערב, שחששו מהעברת סודות הנשק הגרעיני לברית המועצות, לאחר שכחצי שנה קודם לכן ב -[[1 במרץ]] 1950 הועמד לדין בארצות הברית מדען האטום הבכיר [[קלאוס פוקס]], ונמצא אשם בהעברת מידע גרעיני לסובייטים ונדון ל-14 שנות מאסר. החששות הופגו כאשר נתברר כי לפונטקורבו הייתה גישה מוגבלת בלבד למידע סודי.

בברית המועצות זכה פונטקורבו בכבוד רב, הוענקו לו זכויות היתר השמורים ל[[נומנקלטורה (אליטה)| נומנקלטורה]], חוג בכירי השלטון והמפלגהו[[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]]. הוא עבד במכון למחקר גרעיני בעיר [[דובנאדובנו]] צפונית למוסקבה. הוא עסק במחקר עיוני ובשנת [[1953]] הוענק לו [[פרס סטלין]].

חמש שנים לאחר עריקתו, בפברואר [[1955]], נתן פונטקורבו בגלוי אישור לכך כי הוא נמצא בברית המועצות. היה זה כשפרסם בשני העיתונים הסוביטייםהסובייטיים השוביםהחשובים ביותר, [[פרבדה]], בטאוןביטאון [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]] ו[[איזבסטיה]], בטאוןביטאון ממשלת ברית המועצות, מאמר פרי עטו הקורא לאיסור הנשק הגרעיני. במאמר הגדיר עצמו כ"פרופסור ובעל פרס סטלין". במקביל הופיע במסיבת עיתונאים בה הסביר את מניעיו לעזוב את המערב ולעבוד בברית המועצות. שנים רבות לא יצא פונטקורבו מברית המועצות. לראשונה עשה כן בשנת [[1978]] כאשר הגיע לביקור באיטליה ארץ הולדתו.

בשנת [[1958]] הוא נתקבל כחבר ב[[האקדמיה הרוסית למדעים|אקדמיה הרוסית למדעים]] וזכה לקבל פעמיים את "[[אות לנין]]".

ברונו פונטקורבו נפטר בדובנאבדובנו בשנת 1993. גופתו נשרפה על פי [[צוואה|צוואתו]]. מחצית מאפרו נטמנה ב[[כנסייה]] ברומא ומחצית נטמנה בדובנאבדובנו. בן 80 היה במותו.