משה גליקין – הבדלי גרסאות

ב-[[1907]] נפגע בתאונת דרכים, ובפיצויים שקיבל שב לארץ ישראל. עם הגיעו עבד תקופה מסויימתמסוימת בבית החרושת לשמן וסבון "עתיד" ובהמשך כמנהל אדמיניסטרטיבי של מכללת [[בצלאל]]. ב-[[1909]] נרכשו אדמות [[חוות מגדל]] על ידי "חברת טבריה אדמות ונטיעות" שהוקמה במימון בעלי הון ברוסיה וגליקין הוזמן לייסד ולנהל את החווה בשל יכולתו הארגונית ולמרות חוסר ניסיונו בחקלאות. גליקין ביקש פועלים לעבודה מ[[הסתדרות החורש]] (מוסד שנבחר על ידי הפועלים החקלאיים, שהיה כמו [[המרכז החקלאי]] בראשיתו). הסתדרות החורש שלחה כ-15 פועלים ופועלות, ובסוף השנה כבר היו למעלה מ-60 פועלים בהם [[א. ד. גורדון]] ו[[יוסף טרומפלדור]] עם ה[[קומונה]] שבראשה עמד. בשנת 1910 פעל להרחבת הדרך ממגדל לטבריה ל3 מטרים כך שתתאפשר נסיעת עגלות והחל בסיקול השדות וחפירת תעלות למי השקיה, נבנו מגורי פועלים שהיו מרווחים ונוחים יותר מהמקובל במושבות והותקנו בהם, לראשונה בגליל, מקלחות. בשנת 1912 נקלטו בחווה פועלים תימנים אך גליקין החליט לפטרם באותה שנה שכן החליט כי "אלמנט זה" אינו מתאים לעבודה במגדל{{הערה|שם=כץ}}. בשנים 1913-1914החל גליקין להעסיק גם פועלים ערבים והגדיל את מספר הפועלים מקרב היהודים הספרדים מטבריה ומצפת על חשבון פועלי העלייה השנייה ששכרם היה גבוה יותר, שינוי זה יצר מתח בינו לבין אנשי העלייה השנייה.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה כיהן כיו"ר התאחדות איכרי הגליל התחתון.