קליה (קיבוץ) – הבדלי גרסאות

בשנת [[1929]] הוקם במקום מחנה עבודה ששימש את פועלי כריית המלח, שחיו במקום ועבדו במפעל [[חברת אשלג ארץ-ישראלית|חברת האשלג הארץ-ישראלית]]. בשנת 1932 החלה בסמוך הקמתו של בית מרחץ על חוף ים המלח, על ידי חברה שהייתה חברת בת של חברת האשלג בשם חברת ""קליה" שפת–ים ומבראה בע"מ" (באנגלית: "Kallia" Seaside and Health resort Limited), בשותפות עם האחים מייג'ר תומאס גרגורי טולוק וסטפאן טולוק, אנשי עסקים יהודים ואסמאעיל בק אל חוסייני, בנו של ראש עיריית ירושלים [[מוסא כאט'ם אל-חוסייני]] ואחיו של [[עבד אל-קאדר אל-חוסייני]]{{הערה|{{דבר||הפוליטיקה המצרית והוה"פ הערבי|1932/12/06|00110}}}}{{הערה|{{דבר||קאליה נבנת בחרם|1932/09/28|00114}}}}. חברת קליה, על בסיס הסכם חכירה מהממשלה המנדטורית, קיבלה זיכיון על 966 דונם מצפון-מערב לים המלח, ליד מפעל האשלג הראשון. החברה הוסמכה להקים בתי מלון והבראה, מסעדות, מתקני רחצה, מעגנים ושיט. מייג'ר טולוק היה נשיא החברה. ב-30 באפריל 1933, חנכו את המבנה הראשון במקום, "בית רחצה" (מבנה של מלתחות לרוחצים בים המלח) ומסעדה{{הערה|שם=דוארהיום|{{דואר היום||פתיחת המוסד למרפא "קליה" בים המלח|1933/05/01|00400}}}}{{הערה|{{דואר היום||"קליה" - ים המלח - ב-12 באוגוסט עוד יאיר הירח - בא לנשף ריקודים ותלבושות|1933/08/08|00417}}}}{{הערה|{{דבר||חברת "קליה"|1934/01/09|00806}}}}. כמו כן רכשו ספינה בשם "קלירו" והפעילו סיורים בין קליה ל[[ואדי זרקא-מעין]] ו[[נחל ארנון]] ב[[עבר הירדן המזרחי]] ועין גדי{{הערה|{{דבר||ימי שמש ודרור על שפת ים המלח-טיולים מיוחדים בסירת מוטור "קלירו"|1933/12/22|00512}}}}. בשנת [[1934]] הוקמה במקום שכונת קבע ששימשה את פועלי חברת האשלג, בה 24 דירות ב-4 מבנים בני שלוש קומות{{הערה|{{דבר||נקודת יישוב על חוף ים המלח|1934/04/25|00112}}}}. ב-1935 עלתה על שרטון בסערה ה"קלירו" אך המשיכה בדרכה לואדי זרקא{{הערה|{{עיתונות יהודית היסטורית 2|הארץ|HARETZ||סירת קיטור עלתה על שרטון בסערה בים המלח|1935/04/01|00102}}}}.

 

 

בתחילת מלחמת העולם השנייה הוקם במקום [[שדות תעופה ימיים בארץ-ישראל|נמל התעופה הימי קליה]] כנמל תעופה רזרבי במטרה למנוע ריכוז גדול מדי של מטוסים במקום אחד. ב-1947 חברת [[British Overseas Airways Corporation]] הפעילה טיסות להודו ולמזרח הרחוק שעצרו לחניית ביניים בקליה{{הערה|{{המשקיף||נחנר קו טיסה ישיר לוד-פאריס|1947/11/09|00420}}}}.

 

לאחר שהתקבלה [[תוכנית החלוקה]] ברוב קולות ב[[העצרת הכללית של האו"ם|עצרת הכללית של האו"ם]] ב-[[29 בנובמבר]] [[1947]], בה היה אזור צפון ים המלח חלק מהמדינה הערבית המוצעת, ועם תחילת [[מלחמת העצמאות]], הוחלט בדצמבר 1947 לסגור את המלון{{הערה|{{המשקיף||מלון "קליה" נסגר|1947/12/18|00418}}}}. 70 עובדי מלון עברו לעבוד במלון בסמוך לשדה התעופה לוד, שהיה בבעלות משותפת עם מלון קליה{{הערה|{{עיתונות יהודית היסטורית 2|קול העם|KHM||עובדי מלון קליה ללוד|1947/12/18|00410}}}}. באפריל 1949 דווח כי המלון ומפעלי חברת האשלג נבזזו וניזוקו על ידי הערבים תושבי האזור{{הערה|{{חרות||הערבים השמידו או שדדו רכוש מפעל אשלג ומלון קליה|1949/04/03|00401}}}}. שנתיים אחרי שננטש, בדצמבר 1949, לאחר חתימת [[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות]] החכירה ממשלת ירדן את המלון ושכונת המגורים לאחים נזל, שהיו בעלי מלון ארמון החורף ביריחו ומלון פילדלפיה ברבת עמון, במטרה להקים מלון בעבור הצליינים שמגיעים לאתר הטבילה הסמוך [[קאסר אל-יהוד]]{{הערה|{{מעריב||מלון קליה שנחרב - לאיכסון צליינים|1949/12/14|00103}}}}. הם הקימו במקום מתחם תיירות ומלון חדש, שנקרא מונטאזת אל לידו, במקום המבנה המקורי.

===הקמת קיבוץ קליה===

לאחר [[מלחמת ששת הימים]], חודשה התיירות באזור. [[מועצה אזורית תמר]] ביקשה לחדש את שירות ספינות הנוסעים בין קליה למצדה{{הערה|{{עיתונות יהודית היסטורית 2|למרחב|LMRV||מ א תמר מבקשת להפעיל סירות בין קליה למצדה|1967/07/04|00532}}}}, והוא הופעל החל ממאי 1968{{הערה|{{עיתונות יהודית היסטורית 2|למרחב|LMRV||קו השייט בין קליה לעין גדי יופעל בעוד שבועיים|1968/05/13|00612}}}}. באותה עת החלה גם סלילתו של כביש בין קליה ועין גדי (המשכו של [[כביש 90]]){{הערה|{{מעריב||מעיץ בוחן תכנית לסלול כביש בין קליה לעין גדי|1967/10/23|00806}}}}.

בשנות ה-2000, החל הקיבוץ לסבול, יחד עם כל האזור מ[[בולען|בולענים]], בעיקר בשטחים החקלאיים שלו{{הערה|{{הארץ|ניר חסון|מאות הבולענים מאיימים על האזור כולו|1.1098549|14 באפריל 2006}}}}.

 

 

==אופי היישוב==