מארי אנטואנט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שינוי שמות מבלבלים בתבנית:תפקיד מנהיג. ראו שיחת תבנית:תפקיד מנהיג (תג) |
סקריפט החלפות (), אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון כיווניות הערת שוליים, ויקינתונים |
||
שורה 4:
|תאריך פטירה=[[16 באוקטובר]] [[1793]]
|מקום לידה={{דגל|האימפריה הרומית הקדושה}} [[ארמון הופבורג]], [[וינה]], [[ארכידוכסות אוסטריה|אוסטריה]]
|מקום פטירה={{דגל|צרפת (1790-1794)}} [[פריז]], [[הרפובליקה הצרפתית הראשונה|צרפת]]
|תמונה=[[קובץ:MA-Lebrun.jpg|250px|]]
|כיתוב=מארי אנטואנט. פורטרט שציירה [[אליזבט ויגה לברון]] בשנת 1783
שורה 17:
|אם=[[מריה תרזה]]
|צאצאים=[[מארי תרז, נסיכת צרפת]]{{ש}} [[לואי ז'וזף, דופין צרפת]]{{ש}} [[לואי השבעה עשר, מלך צרפת]]{{ש}} [[סופי הלן ביאטריס, נסיכת צרפת]]
| יורש העצר =
|אתר אינטרנט=
|תפקיד1={{תפקיד מנהיג
שורה 53:
מריה אנטוניה יוזפה יוהנה ל[[בית הבסבורג]]-לורן נולדה ב-[[2 בנובמבר]] [[1755]] ב[[ארמון הופבורג]] בו[[וינה]], כבתה החמש-עשרה של הקיסרית [[מריה תרזה]], שהשיאה את ילדיה לתועלתה הפוליטית כפי הצהרתה: "אומות אחרות ינהלו מלחמות ואת, אוסטריה בת המזל, הינשאי". כילדה הייתה מריה מחוננת, מוכשרת ונושאת חן בעיני רואיה; אנקדוטה המתארת את יכולתה להקסים את סובביה מתוארת בסיפור על פגישתה עם [[מוצרט]], אשר הגיע לחצר המלכות באוסטריה בהיותו ילד וכה התרשם מאנטוניה ומטוב לבה עד כי ביקש להינשא לה לכשיגדל. בזכות יכולתה להקסים את מוריה היא הצליחה להתחמק מרוב מטלותיה הלימודיות עד שאמה גילתה שהיא מתקשה לכתוב. יופיה היה הגורם שהניע את אמה לבחור בה להינשא ליורש העצר של [[ממלכת צרפת]], יריבה ישנה עמה נאלצה אוסטריה לחדש את הקשרים נוכח ההתקרבות בין אויבתה הגדולה [[פרוסיה]] לבריטניה. מאריה אנטוניה בת ה-14 הובטחה לנכדו של [[לואי ה-15]], שעלה לבסוף לכס כ[[לואי ה-16]].
מרגע ההחלטה נעשו מאמצים רבים להכשיר אותה לחצר המלכות הצרפתית. תרבות החצר בוורסאי נחשבה גבוהה ומתנשאת במיוחד, וה[[צרפתים]] התייחסו בזלזול לבית המלוכה האוסטרי שאת בניו ראו כברבריים מבחינה תרבותית. על כן עברה מאריה השתלמות מדוקדקת ב[[צרפתית]], ב[[נימוס]]ים ובמנהגים המקומיים, טיפולים קוסמטיים כמו יישור שיניה (שכן תמונתה שנשלחה לוורסאי זכתה להערות כי אינה יפה דיה), ונרכשה עבורה מלתחה ראוותנית.{{הערה|1=Weber Caroline - Queen of Fashion: What Marie Antoinette Wore to the Revolution|שמאל=כן}}
[[קובץ:Marie Antoinette Young2.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מארי אנטואנט בגיל 12]]
בצרפת, ההודעה על השידוך האוסטרי התקבלה בהסתייגויות ובהתנגדויות כבר מתחילת הדרך. הובעה מורת רוח מצד אנשי ממשל ואצילים, ואף מקרב בנותיו של לואי ה-15. אולם השפעת המלך ניצחה, והשידוך יצא אל הפועל למרות זאת.{{הערה|1=זכרונותיה של מאדאם דה הוסט, מלוות הגברות ארמון ורסאי}} ב-[[7 במאי]] [[1770]], והיא בת 14, על אי בנהר ה[[ריין]] בקרבת העיר [[שטרסבורג]] שב[[אלזס]], נפרדה מאריה אנטוניה ממשפחתה ומארצה וכל חפציה נותרו מאחור. אנשים רבים באו לחזות ב[[נסיכה]] הצעירה עם הגעתה לצרפת. כחלק מכללי הטקס המלכותיים, על הנסיכה להסיר כל סממן ל[[תרבות]]ה הקודמת, לשם כך נבנה בית עץ ארעי במקום המפגש בגבול אוסטריה-צרפת, אליו נכנסה הנסיכה מאריה אנטוניה האוסטרית וממנו יצאה הנסיכה מארי אנטואנט הצרפתייה. מאז לא שבה עוד לראות את מולדתה.
שורה 65:
נישואיה של מארי אנטואנט ללואי ה-16 ב-30 במאי 1770 לוו בחגיגות רבות, הן ב[[ארמון ורסאי]] והן בצרפת כולה. [[תאונה]] קטלנית שנגרמה מ[[שריפה]] בעקבות מופע [[זיקוקין די-נור]] בסיום חתונת הזוג (וגרמה למותם של 130–400 אנשים) לא רק שלא שינתה את היחס של העם הצרפתי למלך ולמלכה העתידיים, אלא אף גרמה לעם הצרפתי להכיר באופיה הרחום והקשוב של מלכתם החדשה, שכן היא טיפלה באופן אישי במשפחות הקורבנות. בתיעודי חצר המלכות צוין כי מארי אנטואנט העבירה הכנסה חודשית מהונה האישי למשפחות הקורבנות שנמחצו במנוסת ההמון ב[[פריז]]. תיעוד של [[הכתרה|הכתרת]] לואי ה-16 ומארי אנטואנט למלכי צרפת מלמד כי הפופולריות של מארי אנטואנט הייתה בשיאה, כאשר ההמון שנכח בהכתרה קטע את טקס ההכתרה בקריאות "תחי המלכה" במשך כ-15 דקות רצופות.
לואי ה-16 ומארי אנטואנט היו ידועים ברצינות הרבה בה לקחו את תפקידם כמגיני ה[[עני]]ים והנזקקים בשנים שלפני המהפכה הצרפתית, ובגין כל זאת הם זכו לפופולריות בקרב פשוטי העם שהערצתם ניכרה בקבלת הפנים אותה ערכו למלך ולמלכה בביקורם הראשון והרשמי ב[[פריז]], ביוני 1773. תדמיתה של מארי אנטואנט כמלכת החסד והמתיקות התחזקה כאשר לאחר הכתרתה, ב-1774, היא ביקשה לשחרר את העם מעולו של [[מס]] שנקרא "חגורת המלכה" שנהוג היה לגבות עם עלייתו לשלטון של מלך חדש. בבקשתה לוותר על המס התבדחה כי "כבר לא נהוג לחגור חגורות בימינו".{{הערה|1= louis and Antoinette ,Vincent Cronin, published by Millefleurs, 1996 |שמאל=כן}}{{הערה|1= Marie Antoinette, Philippe Huisman and Marguerite Jallut, published by Studio, 1971 |שמאל=כן}}
אחד ממקורות המידע המעטים שנותרו ומציגים את מארי אנטואנט באור אוהד הוא זכרונותיה של מאדאם קמפיין, האומנת של ילדי המלך והמלכה. היא סיפרה על תשובותיה השנונות של מארי אנטואנט בנושאים שונים ועל יחסה טוב המזג כלפי אנשי החצר. דוגמה ליחסה השנון והמשועשע של המלכה לכובד ראשם של אנשי חצר המלכות ניתן למצוא ב[[אנקדוטה]] על ה[[רופא]] המלכותי, שנהג לספר על מות מטופליו במשפט "זה עתה איבדתי את אחד מחבריי הטובים". מארי אנטואנט אמרה על כך כי "אם הוא מאבד את כל המטופלים שהם חבריו, מה עולה בגורלם של אלה שאינם חבריו?"{{הערה|1=זכרונותיה של קמפיין על מארי אנטואנט}}
שורה 79:
מארי אנטואנט חיה ב[[ארמון ורסאי]] מגיל 15, אך חיי חצר לא היו לטעמה ולא התאימו לערכים ולתרבות ממנה באה. חצר המלכות הצרפתית פעלה על פי המודל שהנחיל [[לואי הארבעה עשר, מלך צרפת|לואי ה-14]], ובו היא משמשת כביתם של אנשי אצולה רבים, הנוהגים להתארח ולשהות במקום דרך קבע על מנת להיות מקורבים פוליטית למלך ולמלכה. לואי ה-14 הבהיר כי ורסאי פועלת על פי לוח הזמנים שלו, ועל כן כל מהלך יומו היה מורכב מ[[טקס]]ים שאליהם מוזמנים אנשי החצר, בילויים ופעילות פנאי שנקבעו על פי גחמותיו של המלך. לואי ה-14 ו[[לואי החמישה עשר, מלך צרפת|לואי ה-15]] בתורו, הפכו את חצר המלוכה למקום שערורייתי בפריצותו, בעלים ונשים שחיו בו חיו בנפרד, עם פילגשיהם ומאהביהן, כאשר הם כלל לא נפגשו אלה עם אלה, אף לא בסעודות משותפות. חצר ורסאי היה מקום שבו [[רכילות]] הייתה הדרך הטובה ביותר להעביר את הזמן, לצד [[הימור]]ים, משחקי חצר מיניים, שתייה ואכילה מרובה, נשפים ראוותניים ומעל לכל – טקסים וחוקים לכל דבר ודבר. במסגרת השינויים שערך לואי ה-14 במלכותו, הוא קבע כי מרכז העצבים הפוליטי יהיה בוורסאי וכי אנשי אצולה המעוניינים בכח פוליטי יחיו על פי חוקיו, בוורסאי. הדבר נועד על מנת לחזק את מעמדו של המלך כשחקן הראשי.
החוקים הרבים בארמון והאווירה בו הביאו לכך שהמלך והמלכה לא הורשו לנהל חיים אישיים, אף לא חיים זוגיים ומשפחתיים. גם לידה מלכותית הייתה הצגה אליה הוזמנו כל אנשי החצר לצפות ברגע שבו הם מגיחים לעולם. בעת לידת בתה הבכורה, מארי תרז שרלוט, הוזמנו כל אנשי החצר לצפות במלכה כורעת ללדת והעומס היה כה רב, עד כי הקהל פרץ את דלתות חדר השינה ומילא את החדר. העומס והמחנק בחדר השינה היה כה רב עד שמארי אנטואנט לא יכלה לנשום וכמעט התעלפה מהחום.{{הערה|שם=שטפן צווייג|1=[[שטפן צווייג]] "מארי אנטואנט"}}
מארי אנטואנט הגיעה מחצר מלוכה פרטית ומשפחתית, שבה חיי המשפחה זכו למקום הראשון והפרטיות הייתה ערך עליון. משפחתה של מארי אנטואנט אף נהגה לעזוב את ארמון המלוכה מדי קיץ לחופשה משפחתית לארמון פרטי, וחייהם התנהלו שם ללא התערבות חיצונית של האצולה האוסטרית. ערכים אלה של משפחתיות, פרטיות, זוגיות המלך והמלכה, קרבה לילדים ולחברים, היו ערכים שונים בתכלית מערכי המלוכה הצרפתית הנהנתנית, ומארי אנטואנט לא הצליחה להיענות לערכים הנהוגים בוורסאי.
שורה 87:
נעשו ניסיונות רבים להשפיע על מארי אנטואנט לרעה בחיי החצר. אחת מהדוגמאות המוכרות היו השפעתן הרעה של דודותיו של [[לואי ה-16]]. שתי בנותיו של המלך [[לואי ה-15]] לא אהבו את התנהגותו הבוטה של אביהן עם מאהבתו הנוכחית, [[מאדאם דו בארי]]. לואי ה-15 היה ידוע בהתנהגותו הבוטה ומערכות היחסים הרבות שניהל עם נשים שונות, בעוד אשתו וילדיו וכן כל חצר המלוכה ב[[צרפת]] מודעים למעשיו. אחת מהמאהבות הידועות של לואי ה-15 הייתה [[מאדאם דה פומפדור]]. מערכת היחסים ארוכת השנים שניהל עימה הובילו לכך שהייתה דמות רבת השפעה בחצר המלכות הצרפתית, קשריה הענפים עם אנשי החצר, השפעתה הפוליטית, השפעתה על [[אמנות]] התקופה ועל המלך עצמו הובילו לכך שמעמדה בחצר המלוכה היה רם ונישא אף יותר ממעמדה של אשת המלך, המלכה [[מריה לשצ'ינסקה]], ויותר מילדיו. על כן, בנותיו חששו עד מאוד מעלייתה של מאהבתו החדשה של המלך, מאדאם דו בארי, שהייתה אישה פשוטה וחסרת נימוסי חצר. תחת השפעתן של דודותיו של לואי ה-16, סירבה מארי אנטואנט הצעירה להתנהג בנימוס אל מאדאם דו בארי. טענותיהן של דודות המלך בגין פריצותה, מעמדה הנמוך, התנהגותה ההמונית ובעיקר היותה מאהבתו הידועה לשמצה של המלך, נגעו היטב ברגשותיה המזועזעים של מארי אנטואנט הצעירה, בגין פריצות חצר המלכות שאליה הגיעה. משבר מלכותי נוצר כאשר מארי אנטואנט, בעצתן של דודות המלך, לא אמרה מילה למאדאם דו בארי. על פי חוקי החצר הנוקשים של צרפת, רק אדם בעל מעמד גבוה יכול לפנות בדברים אל אדם ממעמד נמוך יותר ולא להפך. כאשר מארי אנטואנט הצעירה לא פנתה בדברים למאדאם דו בארי, לא הייתה יכולה זו לדבר עימה, למורת רוחה הרבה. חצר המלכות עלצה על ההזדמנות לצפות בשעשוע החדש ועד מהרה הדבר היה ידוע לכל.
[[מריה תרזה]] אשר הייתה מודעת לקשיי החצר בצרפת, הציבה בארמון את שגרירה האוסטרי [[הרוזן דה מרסי]] על מנת שירגל אחר כל המתרחש בארמון אחר כל מעשיה של מארי אנטואנט וידווח לה על כל מזימה הנרקמת כנגדה. הוא הפך להיות היועץ הנאמן של מארי אנטואנט במשך כל השנים וסייע לה בהלכות החצר המשונות ב[[צרפת]]. כאשר פרשת דו בארי יצרה [[משבר דיפלומטי]] שהכעיס את מלך צרפת, הרוזן דה מרסי גישר בין הצדדים והצליח לשכנע את מארי אנטואנט לסיים את הפרשה באומרה למאהבת המלך את המילים "יש הרבה אנשים הבוקר בורסאי". בכך נפתר המשבר הראשון אך לא האחרון של מארי אנטואנט בחצר הארמון.
[[קובץ:Versailles Petit Trianon.jpg|ממוזער|ארמון [[הטריאנון הקטן]], שהעניק לואי ה-16 למארי אנטואנט]]
גם דודות המלך, לכאורה חברותיה ושוחרות טובתה, היו מהמתנגדות לשידוך הצרפתי-אוסטרי עוד מראשיתו, ובואה של מארי אנטואנט לא שינה את דעתן בנושא. התנהלותן והשפעתן השלילית הייתה הרסנית לתדמיתה של מארי אנטואנט בשנותיה הראשונות בצרפת ועד מהרה ניתקה עימן מארי אנטואנט את קשרי החברות. גם מערכת היחסים הלא תקינה בינה לבין בעלה, סייעה לסברה הרווחת כי עם מעט לחץ על המלך, [[לואי ה-15]], הוא יבטל את הנישואים השנואים ויחזיר את מארי אנטואנט ל[[וינה|ווינה]].{{הערה|שם=הוסט}}
[[קובץ:Marie Antoinette amusement at Versailles.JPG|ממוזער|״[[כפר המלכה]]״ של מארי אנטואנט בגני ורסאי]]
כשתוצאה מהניסיונות של אנשי החצר לנצל את המלכה הצעירה לצרכיהם, החליטה מארי אנטואנט להתרחק מכל עיסוק בפוליטיקה של החצר וכן מנעה מאנשים שאינם אנשי שלומה להיות חלק ממפגשיה החברתיים. היא הקיפה את עצמה בחברים קרובים שבחרה בזכות נאמנותם אליה ולא בזכות תואר האצולה שברשותם ולא איפשרה לאחרים לקחת חלק במעגל חברתי זה. התנהגות זו הייתה שערורייתית לאנשי החצר הוותיקים, שנהגו לנופף בקשרי משפחתם ותאריהם על מנת להשיג את רצונם. הם דרשו כי נוכחותם בארמון וורסאי מקנה להם את הזכות לפגוש את המלכה כרצונם ושלילת פריבילגיה זו מרחיקה אותם מהארמון.{{הערה|שם=Cadbury, 2002}}
לואי ה-16 ומארי אנטואנט היו אנשים פרטיים וסגורים יותר משני המלכים שקדמו להם, וסגנון החיים של חצר ורסאי לא היו נוחים להם. לואי ה-16 נהג להסתגר בחדריו הפרטיים ולעסוק במחקריו הפרטיים ועל מנת להקל על מארי אנטואנט את חיי הארמון המלחיצים הוא העניק לה את ארמון [[הטריאנון הקטן]], כמתנה על הבאת ילדיו לעולם. הטריאנון הקטן נבנה על ידי סבו של לואי ה-16, לואי ה-14, בעבור פילגשיו וכעת עבר לשימושה האישי של מארי אנטואנט. הטריאנון הקטן הפך להיות למקום המפלט של המלכה מרחשי ארמון ורסאי, כובד הראש וכללי הטקס המלכותיים. העברת הטריאנון הקטן על שמה של מארי אנטואנט יצר תרעומת בקרב אצולת צרפת, שכן העברת אחד מנכסי צרפת באופן חוקי ורשמי לידיה של אישה ועוד אישה אוסטרית, לא היה מקובל. אולם למרות זאת, הוא הפך להיות רכושה של מארי אנטואנט, והיא שינתה את ראשי התיבות שהיו טבועים בקישוטי הטריאנון מראשי התיבות של לואי ה-15 לראשי התיבות של שמה. היא העבירה את רוב זמנה שם והכניסה למקום הייתה מותנית בהזמנתה. מארי אנטואנט אירחה בטריאנון הקטן את חוג חבריה ואת ילדיה. לבתה, מארי תרז', היה חדר משלה שם ואורחים לא הגיעו ללא הזמנתה, גם לא לואי ה-16. לואי ה-16 הוזמן והגיע לערבי קונצרטים ותיאטרון, אולם לא נשאר מעולם לישון. "שם אני יכולה להיות עצמי ולא המלכה", אמרה מארי אנטואנט על הטריאנון הקטן.
שורה 99:
== סגנון ואופנה ==
[[קובץ:Koningin marie-antoinette.jpg|ממוזער|איור של מארי אנטואנט כפי שהופיע במגזין האופנה ״גאלרי דה מוד״]]
סגנון לבושה של מארי אנטואנט היה סמל להתנגדותה לתרבות הצרפתית הנהנתנית, ושמה של מארי אנטואנט כאייקון [[אופנה]] פורץ דרך ידוע בעקבות זאת, עד היום.{{הערה|שם=פרנקופילים אנונימיים|1= http://francophilesanonymes.com/marie-antoinette-fashion/ מארי אנטואנט: אייקון אופנה צרפתית, אריאלה גויכמן גארבר], פרנקופילים אנונימיים}} מארי אנטואנט הבינה כי בצרפת האופנה משמשת ככלי לחיזוק השלטון והמעמדות השונים, עוד בימים בהם הייתה ילדה אוסטרית שכל בגדיה עוצבו מחדש על בסיס האופנה הצרפתית אליה הייתה מיועדת להגיע. צרפת של המאה ה-18 פעלה תחת קוד חוקים נוקשה, האוסר על פריטי לבוש מסוימים לבני מעמדות נמוכים ומעודדת ראוותנות מנקרת עיניים לבני המעמדות הגבוהים. המלך והמלכה אמורים להיראות מורמים מן העם וממעמד האצולה, ולבושם היקר אמור להוכיח כי הם אלים ושולטים בעם מתוך עליונות זו.
מארי אנטואנט הבינה כי האופנה תשמש אותה למסרים שאותם היא מעוניינת להעביר אך אינה יכולה לומר, בתפקידה כמלכה המנותקת מהפוליטיקה ומקבלת ההחלטות. היא עשתה זאת באמצעות לבושה שהיה שונה מהאופנה הרווחת עד כה, והציגה את חידושיה לא בארמון ורסאי, בו זכתה להתנגדות נחרצת מצד אנשי האצולה, אלא בפריז, העיר הגדולה, בה ביקרה ערב אחר ערב ב[[נשף|נשפים]], ב[[תיאטרון]] וב[[אופרה]]. באמצעות חידושים אופנתיים היא יצרה קשר עם בני המעמדות השונים וזכתה להערכתם בגין תעוזתה הסגנונית בלבושה ובתסרוקותיה.{{הערה|1=Weber Caroline - Queen of Fashion: What Marie Antoinette Wore to the Revolution|שמאל=כן}} סגנונה של מארי אנטואנט הפך להיות מקור להערצה ולחיקוי בקרב כל המעמדות בצרפת ואף מעבר לים, כאשר דיווחים על האופנה הצרפתית החדשה הגיעו לרחבי אירופה. מארי אנטואנט הייתה הראשונה שדמותה ועיצוביה צוירו על גבי גלויות וחוברות והופצו בכל אירופה והסגנון הצרפתי החדש הופץ כך ברחבי העולם.
מבין השינויים האופנתיים שמארי אנטואנט הובילה ניתן לציין את תסרוקת ה"פוף" המוכרת בצרפת: פאה מהודרת וגבוהה, המשלבת בתוכה אלמנטים סגנוניים שונים כגון פרחים וסרטים. מארי אנטואנט לא רק הפכה את תסרוקת הפוף לסימן ההיכר שלה, אלא עשתה בה שימוש להעברת מסרים אישיים. לדוגמה, על מנת להציג את תמיכתה בצרפת לציון ניצחון [[הצי הצרפתי]] על [[הצי המלכותי הבריטי|האנגלי]] הורכבה על ראשה של מארי אנטואנט פיאה ובה דגם קטן של ספינה, תסרוקת ובה שזורים [[ירקות]] ו[[פירות]] מתוצרת צרפת בתוך תסרוקותיה נעשו לע מנת לסמל את תמיכתה ונאמנותה של מארי אנטואנט בצרפת והאנשים העמלים בה. נשות האצולה הבינו כי עליהם לאמץ את סגנונה של מארי אנטואנט אם ברצונן לשמור על מעמדן ובכך נקבעה האופנה החדשה.
[[קובץ:Marie Antoinette Adult3.jpg|ממוזער|מארי אנטואנט בתלבושת ציד, 1778]]
ככל נושא שבו קבעה מארי אנטואנט את הטון, גם תסרוקותיה שומשו למתנגדי המלוכה על מנת להציגה כראוותנית ובזבזנית. תסרוקות ה"פוף" הפכו להיות גבוהות יותר ויותר ככל שהפכו פופולריות יותר, ומתנגדי המלוכה הפיצו כי מארי אנטואנט הורתה על שבירת קירות ותקרות בארמון על מנת שתוכל לעבור בחדרים עם תסרוקתיה הגבוהות.{{הערה|1=Weber Caroline - Queen of Fashion: What Marie Antoinette Wore to the Revolution|שמאל=כן}} שמועה זו הכתה גלים ובחלוף הזמן היא פגעה ברגשות העם שראה בארמון ורסאי את קודש הקודשים הצרפתי ומארי אנטואנט, שלא רצתה בכעסם של האזרחים אלא באהבתם, החליטה לשנות שוב את האופנה שיצרה, בעיקר לאחר שנולדו ילדיה.
בחלוף הזמן, מארי אנטואנט זנחה את התסרוקות הראוותניות והשמלות המהודרות. מלתחתה התעדנה והתבססה על סגנון נקי ופשוט המתבסס על שמלות לבנות מבד מוסלין אוורירי. שמלותיה של המלכה הפכו להיות פשוטות יותר, כאלה המאפשרות לה [[רכיבה|לרכב]] ולשבת על האדמה ל[[פיקניק]] עם חברותיה. שמלות אלו לא דרשו קונסטרוקציה מורכבת של [[מחוך|מחוכים]] ותחתיות - חידוש שאינו רק אופנתי אלא פורץ דרך, שכן נשים כבר לא נאלצו לחנוק את עצמן במחוכים שהצרו את מותניהן והקשו על נשימתן.
סגנון לבוש זה שהיה פשוט, זול וקל לחיקוי הפך במהרה לסגנון הלבוש המועדף לא רק על נשות האצולה, אלא אף על בנות המעמד הנמוך, שיכלו, ללא מאמץ רב, להיות אופנתיות כמו המלכה. דוגמה לסגנון לבוש זה היא התמונה של מארי אנטואנט מ-1783, של אליזבט ויגה לברון. שבירת המחסום בין המעמדות השונים היה בעיני מתנגדי המלכה לשערורייה שאין כדוגמתה, שבה בת אצילים ובתו של סוחר לבושות באופן דומה. האצילים אף קראו לעברה: "אם את מסרבת ללדת לנו יורש, לפחות אל תעליבי אותנו במראה בטנך המשוחררת!!".{{הערה|שם=פרנקופילים אנונימיים|1= http://francophilesanonymes.com/marie-antoinette-fashion/ מארי אנטואנט: אייקון אופנה צרפתית, אריאלה גויכמן גארבר], פרנקופילים אנונימיים}} הדברים הגיעו עד לאמה, מריה תרזה, ובמכתביה לבתה היא הורתה לה לשוב למחוכים ולהתנהגות מקובלת.
שורה 116:
מערכת היחסים בין [[לואי ה-16]] ומארי אנטואנט לא סייעה למעמדה המעורער של מארי בארמון. הם לא [[מימוש נישואים|מימשו את נישואיהם]] במשך 7 השנים שלאחר החתונה, ומכיוון שתפקידה העיקרי, אם לא היחיד, של מלכה היה להביא לעולם [[יורש עצר]], ריכלו כל אנשי החצר על מצבה העגום של המלכה. הרכילות על כך שלבני הזוג יש בעיה בחדר המיטות שעשעה את אצילי צרפת, שנהגו להתפאר ביחסיהם המיניים בפומבי. השנים הארוכות שבהן נחשב לואי ה-16 לגבר שאינו יכול לקיים יחסים עם אשתו, ומארי אנטואנט נחשבה לאישה שבעלה אינו מתעניין בה, הביאו לתהליך הרסני שבו דימוי המלך התקבע כחלש אופי, ושמה הטוב של המלכה הוכתם בספקולציות על זהות הגבר שממלא מקומו של המלך במיטתה. גם קרובי משפחתו של לואי ה-16 סברו כי מצב בו המלכה לא מביאה לעולם יורש עצר מועיל לקדמם קרוב יותר לרשת את המלוכה. יש הטוענים כי [[לואי ה-15]] ידע אף הוא ולא עשה דבר על מנת לסייע לזוג בקשיי [[זוגיות|הזוגיות]] שלו, וכי העדיף לעודד את הקרירות שנוצרה בין בני הזוג, כי חשב לקחת את מארי אנטואנט לעצמו. אלה הטוענים כך מסבירים כי לואי ה-15 היה זה שהחליט לשכן את לואי ה-16 ומארי אנטואנט בדירות רחוקות שהקשו עליהם את המפגשים הנחוצים לשם הפיכתם לחברים ולבעל ואישה, וכי למעשה המחרוזת הידועה לשמצה הוזמנה במקור על ידי לואי ה-15 כמתנה של מלך לאשתו העתידית (ויש הטוענים כי חשב על מארי אנטואנט לתפקיד) ורק לאחר מכן יועדה ל[[מאדאם דו בארי]].{{הערה|שם=הוסט}}
בין אם אכן היה [[לואי ה-15]] מעורב בקשיים בני הזוג ובין אם לא, הוא נפטר והותיר את מלך ומלכת צרפת בקיבעון של חיים נפרדים: [[לואי ה-16]] התעניין בעיקר ב[[ציד]] ובתחביביו השונים, ומארי אנטואנט נמשכה לחיי הלילה ב[[ורסאי]] וב[[פריז]], אשר כללו מסיבות מפוארות ונוצצות בארמון, נשפים, [[תיאטרון]], [[אופרה]] וחיי חברה עשירים. [[מסיבה|במסיבות]] אלו היא יצרה לעצמה את חוג הידידים שהיה כה חשוב לה ליצור, על מנת לספק לעצמה חברה ב[[ארמון ורסאי]]. שם היא פגשה את הרוזן ה[[שוודיה|שוודי]] [[האנס אקסל פון פרסן|הנס אקסל פון פרסן]] (Hans Axel von Fersen), שהפך לידיד אמת שלה ואף, על פי שמועות לא מוכחות, למאהבה. מארי אנטואנט והרוזן פרסן נותרו ידידים בלבד במשך שנים רבות, ואף באפלת המהפכה הוא פעל רבות עבורה עד רגעיה האחרונים. ידידה נוספת שפגשה הייתה אשת החברה הפריזאית '''[[הנסיכה מארי תרז לואיז דה סבואה-קריניאן]]''' שמשכה אותה אל חיי הזוהר והבילויים, והייתה לידידתה הטובה ביותר. גורלה של זו לא שפר עליה, היא אמנם ברחה מצרפת, אולם חזרה כדי לשהות לצד מארי אנטואנט בימיה העקובים מדם של [[המהפכה הצרפתית|המהפכה]]. היא נרצחה יחד עם רבים אחרים במהלך טבח ספטמבר 1792.
[[קובץ:Marie Antoinette Adult7.jpg|ממוזער|מארי אנטואנט עם בעלה לואי ה-16 ואחיה [[יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|יוזף]] בעת ביקורו בארמון ורסאי, 1777]]
ככל שחלפו השנים ועדיין [[מימוש נישואים|לא מומשו הנישואים]], הלכו וגברו השמועות בחצר המלוכה על ה[[אימפוטנציה]] של המלך ועל העדפותיה המיניות של מארי אנטואנט אשר מוצאת עניין באחרים, גברים ונשים. במכתבים אשר החליפו מארי אנטואנט ואמה, הפצירה בה [[מריה תרזה]] לעשות הכל כדי למשוך את תשומת לבו של בעלה, שכן מריה תרזה פחדה מפני משבר דיפלומטי נוסף שבו יבוטלו נישואיהם של מארי אנטואנט ולואי ה-16, מפאת אי מימושם. ככל שעברו השנים ודבר לא השתנה בין השניים, הפכו מכתביה של מריה תרזה לנואשים יותר, והיא החלה להעביר ביקורת על מארי אנטואנט על היותה חסרת יכולת לעורר תשוקה בבעלה, על כך שהיא כבר אינה [[יופי|יפה]] ואיבדה את כל החן שלה.
שורה 127:
[[קובץ:Marie Antoinette-children-1785-6-Wertmuller.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מארי אנטואנט עם ילדיה מארי תרז ולואי ז'וזף. צייר [[אדולף אולריק פון ורטמולר]], 1788]][[קובץ:Louise Elisabeth Vigée-Lebrun - Marie-Antoinette de Lorraine-Habsbourg, reine de France et ses enfants - Google Art Project.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מארי אנטואנט עם ילדיה מארי תרז, לואי-שארל ולואי ז'וזף. ציירה [[אליזבט ויז'ה-לה ברן]], 1787]]
מארי אנטואנט ילדה ארבעה ילדים, אולם בנוסף נהגה לדאוג לילדים היתומים והעניים אשר חיו בסביבת הארמון. היא אימצה באופן רשמי שמונה ילדים, אשר חלקם חיו עימה בארמון וורסאי וחלקם נשארו להתגורר אצל קרובי משפחה כשהם מקבלים קיצבה לאורך כל חייהם
מארי אנטואנט ראתה את עצמה כאחראית לחינוכם של ילדיה, בניגוד לנהוג בחצר הצרפתית בה הופקדו אומנות ומשרתים על כך, והקדישה את עיקר זמנה להם על אף הביקורת שקיבלה על כך מצד אנשי החצר. ארבעת ילדיה הביולוגים היו:
* '''[[מארי תרז, נסיכת צרפת]],''' שרלוט, 19 דצמבר 1778 - 19 באוקטובר 1851. היחידה שהגיעה לבגרות מבין כל ילדיהם של לואי ומארי. מתה בגלות.
* '''ז'וזף לואי פרנסואה קסבייר''', 22 אוקטובר 1781 - 4 יוני 1789, יורש העצר. מת ממחלה בגיל שמונה, בעת אספת המעמדות.
שורה 184 ⟵ 182:
פריז המשיכה לסעור. רצח חפים מפשע ברחובות הפך להיות דבר שבשיגרה. במהלך שלושה ימים רצופים בחודש ספטמבר לבדו, נערך טבח המוני ברחובות. 14 אלף איש נרצחו על ידי המונים ובהם גם מאדאם דה-למבל, שחזרה לפריז להיות עם המלכה בשעתה הקשה. עם הגעתה לפריז היא נתפסה והועברה לשלטונות לצורך משפט על שיתוף הפעולה בינה לבין משפחת המלוכה. היא התבקשה לגנות ולקלל את המשפחה המלכותית במהלך המשפט, אולם היא סירבה לעשות זאת. כתוצאה מכך היא הוצאה מאולם המשפט, אולם במקום להוביל אותה אל דלת המבנה ולהובילה בחזרה אל הכלא, היא נדחפה אל דלתות האולם אשר נפתחו אל הרחוב. היא מיד הושלכה אל ההמון הזועם שהקיף את אולם המשפט, שהיה משולהב מהמחשבה על רציחתה של חברתה של מארי אנטואנט. מאדאם למבל נרצחה במקום, איבריה נכרתו וההמון המשתולל נעץ את ראשה הכרות על מוט גבוה וצעד ברחובות העיר להציג את ניצחונם. במהלך תהלוכת האימים הם הגיעו אל חלון כלאה של מארי אנטואנט וקראו אליה שתגש אל החלון ותראה את ראש חברתה המתה במו עיניה. ההמון צעק אליה שתצא אל החלון לנשק את שפתי חברתה הלסבית (בהתאם לשמועות כי מארי אנטואנט מנהלת יחסים לסביים עם חברותיה), אולם לואי ה-16 ומלוויה של המלכה לא איפשרו לה להתקרב לחלון.
צבאות מדינות אירופה איימו על צרפת אולם האיום המיידי הוסר כאשר בקרב ואלמי הביסו הכוחות הצרפתים את כוחות האויב האוסטרים והפרוסים. ההצלה למשפחת המלוכה לא הגיעה. על אף שלא היו עדויות לבגידת המלך או המלכה, וחליפת המכתבים בין מארי אנטואנט לאוסטרים לא נודעה, החליטו המהפכנים לשפוט את לואי ה-16 בגין בגידה בצרפת, כאשר גזר הדין הוחלט מראש כי יהיה [[הוצאה להורג|הוצאתו להורג]].
[[רובספייר]], ממובילי המהפכה הצרפתית ויוצרי [[שלטון הטרור]], אמר כי הוצאתו להורג של המלך הכרחית למהפכה, על מנת למנוע את שובו לכס המלכות ולהבטיח את הצלחתה של החירות הצרפתית. לואי ה-16 הוצא להורג ב־[[21 בינואר]] [[1793]].
שורה 207 ⟵ 205:
מארי אנטואנט נקברה בקבר אחים בלתי מסומן בבית הקברות של [[כנסיית מדלן]], שבה נקברו רבים מהרוגי הגליוטינה, בהם לואי ה-16.
לאחר 20 שנה שבה
בבזיליקת סן-דני קבורים כל מלכי צרפת מראשית המלוכה, ושם גם מוצג ליבו של לואי ה-17, בנם הקטן של מארי אנטואנט ולואי ה-16.
שורה 215 ⟵ 213:
מארי אנטואנט זכורה בעיקר בשל האימרה המיוחסת לה "אם אין להם לחם, שיאכלו עוגות" (ב[[צרפתית]] "S'ils n'ont pas de pain, qu'ils mangent de la brioche", בתרגום מדויק: "אם אין לחם, שיאכלו [[בריוש]]"), שהפכה במהרה לציטוט מפורסם המייצג היטב את התקופה. אולם אימרה זו, כרבים מהסיפורים שסופרו עליה, התבררה כסילוף שנועד להכפשת שמה בידי המהפכנים של צרפת אשר תלו בה את האשמה ל[[משבר כלכלי|משבר הכלכלי]] הקשה, שהוביל [[המהפכה הצרפתית|למהפכה]].
הציטוט המפורסם הוא אחד מני רבים שתרמו להצגת דמותה של מארי אנטואנט כמלכה מנותקת מהעם, מושחתת וחומרנית. משפט זה נכנס אל הזיכרון הקולקטיבי של ה[[היסטוריה]] ומיוחס לה כציטוט דברים בשם אומרם, אף שכיום כבר ידוע כי המשפט נאמר זמן רב טרם הגעתה לצרפת: בספרו של [[ז'אן-ז'אק רוסו]], "[[הווידויים]]" אותו סיים לכתוב בשנת 1767 (כאשר מארי אנטואנט הייתה בת 12) ופרסם בשנת [[1782]], סיפר רוסו את ה[[אנקדוטה]] על המלכה שאמרה זאת על נתיניה.{{הערה|1= Jean-Jacques Rousseau, Confessions, Book V|שמאל=כן}}{{הערה|1= Respectfully Quoted: A Dictionary of Quotations|שמאל=כן}} היה זה סיפור ידוע בתרבות הצרפתית, שעבר מפה לאוזן שנים רבות לפני הגעתה של מארי אנטואנט לחצר המלוכה. כאשר פורסם הספר, כבר כיהנה מארי אנטואנט כמלכת צרפת והייתה אם לשני ילדים (מתוך ארבעה שילדה בחייה) לאחר שנים רבות של המתנה. הקושרים נגדה בחצר המלוכה עשו שימוש בספרו של רוסו ובציטוט שהביא, על מנת לטעון שהיא-היא הדמות המדוברת בספרו ובכך להשניא אותה על העם.
יש הטוענים כי המשפט נאמר על ידי אחותה של מארי אנטואנט, [[מריה קרולינה מאוסטריה|מריה קרולינה]], מלכת [[נאפולי]], טענה שעשויה להסביר מדוע הושלך הציטוט על מארי אנטואנט, בגין קשרי המשפחה בינה לדמות האלמונית שאמרה את המשפט המפורסם. אולם מועד כתיבת ספרו של רוסו מפריך טענה זו, ומציב את הציטוט כרונולוגית בתקופה מוקדמת יותר לתקופת מלכותה של מארי אנטואנט ואחיותיה. השערה אחרת, מקובלת יותר, היא כי ככל הנראה אמרה זאת [[מריה תרסה, נסיכת ספרד]], אשתו של [[לואי הארבעה עשר, מלך צרפת|לואי ה-14]], כמאה שנים קודם לכן. בין אם אכן הייתה זו מריה תרסה או כל אישיות אחרת, כיום אין עוד ספק כי הציטוט המפורסם לא נאמר על ידי מארי אנטואנט.{{הערה|1=[[שטפן צווייג]] "מארי אנטואנט"|שם=שטפן צווייג}}{{הערה|1=[[ססיל אדמס]], Did Marie Antoinette really say "let them eat cake"?, אתר StraightDope.com, 24 באוקטובר 1986}}
שורה 262 ⟵ 260:
* [http://www.historyplace.com/speeches/burke.htm&usg=ALkJrhgR0kugWMjz7u5Uskirf97Yg68C2w נאום הביקורת של אדמונד ברק] {{אנגלית}}
* {{חיים של אחרים|מארי אנטואנט|20 ביולי 2010|%D7%9E%D7%90%D7%A8%D7%99-%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%98}}
* [[q:en:Jean-Jacques Rousseau|ז'אן ג'ק רוסו, וידויים, הוצאת כרמל, עמוד 250]]
* [http://www.bartleby.com/73/1347.html A Dictionary of Quotations]
* [http://teaattrianon.blogspot.co.il/2007/05/last-letter-of-marie-antoinette.html מכתבה האחרון של מארי אנטואנט לגיסתה, מאדאם אליזבת׳, לאחר מתן גזר הדין]
| |||