וינסטון צ'רצ'יל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
RimerMoshe (שיחה | תרומות) קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 17:
|מנהיג דת בתקופה=
|מונרך בתקופה=[[ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' השישי]]
|הקודם בתפקיד=[[נוויל צ'
|הבא בתפקיד=[[קלמנט אטלי]]
}}
שורה 47:
|סגן=
|מנהיג דת בתקופה=
|הקודם בתפקיד=[[נוויל צ'
|הבא בתפקיד=[[אנתוני אידן]]
}}
שורה 88:
לאחר כישלונו בניהול [[מערכת גליפולי]] העקובה מדם, איבד את בכירותו הפוליטית ולבסוף גם את מושבו בפרלמנט. בשנת [[1916]] חזר לשורות הצבא ושימש כמפקד גדוד בקווי החפירות של [[מדינות ההסכמה]] בצרפת. בשנת 1917 שב לשרת כשר בממשלת הוד מלכותו (מוכר יותר כשר המושבות ב-1921, עם פרסום "[[הספר הלבן הראשון|הספר הלבן של צ'רצ'יל]]"). בשנת [[1924]] הוא שב לשורות [[המפלגה השמרנית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה השמרנית]] ומונה לשר האוצר בממשלתו של [[סטנלי בולדווין]], תפקיד בו כיהן עד שנת 1929.
בשנות השלושים שהה צ'רצ'יל במדבר הפוליטי, בין היתר בעקבות התנגדותו למתן [[אוטונומיה]] גדלה והולכת להודו, וכן בשל התנגדותו לוויתורו של [[אדוארד השמיני, מלך הממלכה המאוחדת|אדוארד השמיני]] על כס המלוכה. בתקופה זאת החל להזהיר מפני סכנת התחמשותה של גרמניה תחת שלטון הנאצים, אך ממשלתו של [[נוויל צ'
לאחר [[התפטרות]]ו של צ'
בבחירות של [[1945]], שנערכו לאחר כניעת הנאצים, הודח צ'רצ'יל וממשלתו הוחלפה בממשלת לייבור בראשות [[קלמנט אטלי|אטלי]]. הוא המשיך להוביל את השמרנים באופוזיציה לממשלתו של אטלי, וניצל את מעמדו כדי להזהיר מפני התעצמותה של [[ברית המועצות]]. בשנת [[1951]] נבחר בשנית לראשות הממשלה, אולם לאחר שלקה ב[[שבץ מוחי]] ב-[[1953]] חלה הידרדרות בבריאותו, ובשנת [[1955]] נאלץ להתפטר מראשות הממשלה. צ'רצ'יל נפטר בשנת [[1965]], והלווייתו הייתה לאחד מכינוסי המדינאים הגדולים בהיסטוריה.
שורה 128:
את החודשים הראשונים לכהונתו בילה צ'רצ'יל במסע נאומים ויחסי ציבור ב[[ארצות הברית]] וב[[בריטניה]] בניסיון לגייס כספים למחייתו. חברי פרלמנט באותה תקופה לא קיבלו שכר, וצ'רצ'יל לא נחשב לאדם אמיד במונחים של אותם הימים. בארצות הברית נפגש עם [[מארק טוויין]], וסעד עם מושל [[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]], וסגן [[נשיא ארצות הברית]] [[תאודור רוזוולט]].
בפברואר [[1901]] שב לבריטניה, והחל בפעילות פרלמנטרית. הוא נקשר בחבורת "מורדים" שמרנים בהנהגת הלורד יו ססיל שכונו "יוליגנים" (כמשחק מילים על הביטוי "חוליגנים"). במהלך המושב הפרלמנטרי הראשון שלו עורר צ'רצ'יל מחלוקת כאשר התנגד לתקציב הביטחון, שהיה לטענתו מנופח. בשנת [[1903]] התרחק מהשקפותיו של הלורד ססיל. הוא גם התנגד למדיניות המפלגה הליברלית-יוניוניסטית בהנהגת [[ג'וזף צ'
בשנת [[1904]] הפכה אכזבתו מאנשי מפלגתו ומשיכתו לרעיונות הליברלים לחזקה עד כדי כך שעבר לשורות המפלגה הליברלית, דבר שדרש ממנו להעתיק את מושבו בפרלמנט למקום שבו יושבת האופוזיציה (Crossing the Floor), מעשה נדיר בפוליטיקה של אותם הימים. כליברל היה חופשי לטעון בעד סחר חופשי. בשנת [[1906]] התמודד מטעם הליברלים במחוז צפון-מערב מנצ'סטר, וניצח.
שורה 179:
צ'רצ'יל שם את ליבו לעלייתו של [[אדולף היטלר]] ב[[גרמניה]] ולהתחמשותה מחדש של גרמניה הנאצית. בתקופה בה ה"פייסנות" "Appeasement" נראתה כצו השעה, היה קולו של צ'רצ'יל אשר הזהיר מסכנותיו של ה[[נאציזם]], קול קורא במדבר. קריאתו לחזק את הצבא והצי של בריטניה אל מול האיום, לא נענתה אלא בקיתונות של לעג.
צ'רצ'יל היה מתנגד חריף למדיניותו של [[נוויל צ'
לבידודו הפוליטי הביאה גם עמדתו בנוגע לפרישתו של המלך [[אדוארד השמיני, מלך הממלכה המאוחדת|אדוארד השמיני]] אשר פרשת אהבתו לגרושה אמריקנית בשם [[וואליס סימפסון]], הביאה להתפטרותו מן המלוכה. צ'רצ'יל, היה ידיד אישי של המלך{{דרוש מקור}}, ותמך בו בעת צרתו, אך הראייה הפוליטית הצרה של אנשי תקופתו הביאה להאשמתו כי הוא שואף לקבל את ראשות הממשלה אם יסרב המלך לעצתו של ראש הממשלה, [[סטנלי בולדווין]] להתפטר, וכתוצאה מכך יתפטר בולדווין עצמו{{דרוש מקור}}.
שורה 187:
=== שר הצי בשנית ===
לאחר פלישתו של היטלר ל[[פולין]], אשר סימנה את פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], היה ברור לכול, כי האדם אשר הזהיר מזה שנים את העם הבריטי ואת העולם מן הצרה המתרחשת עליהם, הוא שצדק, ואילו תומכי הפייסנות טעו. עם פרוץ המלחמה הזמין צ'
בתקופת ה"זיצקריג", "[[המלחמה המדומה]]" שבין סיום הפלישה לפולין והפלישה ל[[צרפת]] במאי [[1940]], היה צ'רצ'יל השר הבולט בממשלה, בין היתר בשל העובדה כי עיקר הפעילות במלחמה התמקדה עתה בזירה הימית. ניסיון כיבוש המנע של נמל [[נרוויק]] ב[[נורווגיה]] תפס את תשומת לב הציבור, בימים בהם עמל היטלר על "איבחת מגל" – תוכנית המלחמה לכיבוש צרפת בשישה שבועות.
=== הפלישה לצרפת והמינוי כראש ממשלה ===
ב-[[10 במאי]] [[1940]] [[המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה|פלשו כוחותיו של היטלר אל ארצות השפלה]], [[הולנד]] ו[[בלגיה]], ול[[צרפת]] ב[[מלחמת בזק]], פלישה שבמהלכה נכבשו הולנד ובלגיה והתמוטטו קווי ההגנה הצרפתיים, ואשר הותירה את הצבא הצרפתי ואת חיל המשלוח הבריטי חסרי אונים. ביום הפלישה, שבו עמדו מיטב חילותיה של בריטניה בשדות המערכה בצרפת ובבלגיה ולאחר [[המערכה בנורווגיה]] שנמשכה ללא הכרעה מאז [[9 באפריל]], נראה היה כי הציבור איבד את אמונו ב[[נוויל צ'
את הימים הראשונים בתפקידו בילה צ'רצ'יל בניסיון לאטום את החורים שנבעו בהגנת [[בעלות הברית]] בשדות הקרב בצרפת. השימוש ב[[טנק]]ים וב[[מטוס]]ים הפך את ההגנה הסטטית בה תמך המטכ"ל הצרפתי למיושנת, ולצבאות בעלות הברית לא הייתה תשובה של ממש לטורי הטנקים השועטים מערבה, ומכתרים את מיטב חיילי בריטניה. ב-[[16 במאי]] ביקר צ'רצ'יל ב[[פריז]] על מנת לעמוד אישית על המתרחש. הוא נתקל בחוסר האונים והתבוסתנות שהפגינו אישים כ[[מוריס גמלאן]], הרמטכ"ל הצרפתי, אל מול ניסיונותיהם של אישים כ[[פול ריינו]], ראש הממשלה הצרפתי, לייצב את המצב. בביקורו זה הסכים להקצות מספר טייסות קרב נוספות להגנת פריז, ונסך רוח קרב בריינו. הוא ערך ביקור נוסף ב-[[21 במאי]], עת כבר עיקרו של הצבא הצרפתי הובס, וחיל המשלוח הבריטי כותר בנמלי צפון התעלה. עם כל פעלתנותו והרוח האופטימית שהשרה, לא היה בידו למנוע את התבוסה שנחלו צרפת ובריטניה בקרב. אומנם חלק ניכר מחיל המשלוח ניצל, בפינוי דרמטי מנמל [[דנקרק]] שכונה [[מבצע דינמו]], אך צ'רצ'יל עצמו היה הראשון להודות כי "אין מנצחים במלחמה באמצעות פינויים".
| |||