ויקיפדיה

יהדות מצרים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הוספת קישור ליוחנן בן קרח
מ קישורים פנימיים, קידוד קישורים, אחידות במיקום הערות שוליים
תגיות: צ'קטי תו כיווניות מפורש
שורה 102:
 
== התנועות הלאומיות המצריות והשפעתן על הקהילה היהודית ==
הקהילה היהודית במצרים עברה שינויים בגודלה במשך המאה ה-19 וה-20. היא נוהלה כ[[אוטונומיה]] בידי נכבדיה, ב[[קהיר]] ובערים אחרות. נבנו בתי כנסת, נוסדו [[ארגון|אגודות]] שונות לעזרה הדדית, הוקמו בתי ספר שונים, בתי חולים והיו בה חיי תרבות עשירים. במהלך השנים האלו ידעו היהודים עליות ומורדות ביחס כלפיהם דבר שהשפיע על גודל האוכלוסייה. בשנים של פריחה כלכלית במצרים ופתיחת [[תעלת סואץ]] הגיעו למצרים יהודים רבים ממגרב ומארצות המזרח התיכון, ובשנים של התעוררות לאומנית ודתית שהביאו בעקבותן פרעות והתעמרות באוכלוסייה היהודית חלה הדלדלות מספרית. בוויכוח על עקרונות הלאומיות ניצחה המפלגה העל-מצרית. בניצחונה התוותה דרך חדשה שהובילה לנאמנות דתית והקצנה בכל הנוגע ל[[אסלאם]]. אורח החיים היהודי תחילה היה במצב טוב, שגשוג כלכלי, תרבותי וחברתי ויכולת השתלבות מספקת עם החברה המצרית. הקהילה היהודית במהלך השנים נקלעה למשבר זהות בין [[יהדות|היהדות]] והרצון לשמור על המסורת לבין הרצון להשתייך ללאום המצרי. היו תקופות בהן מערכת היחסים בינם לבין החברה המצרית פרחה בכל התחומים ותקופות בהן הקהילה היהודית סבלה מפרעות ומדיכוי על ידי שכניהם המצרים. בסופו של יום מערכת היחסים בין הקהילה היהודית לבין המצרים כשלה וחוסר התיאום בין הלאומים בהשפעת הקמת מדינת ישראל הוביל להגירה של יהודים אל מחוץ גבולות מצרים עד שלאחר [[מלחמת יום הכיפורים]] נותרו במצרים מאות אחדות של יהודים. התנגשות האינטרסים בין השאיפה ללאומיות דתית של המצרים לבין הרצון הלאומי מצרי של היהודים היא שגרמה לכשל במערכת היחסים הזו. תהליך המודרניזציה השפיע גם הוא על הקהילה היהודית במצרים, על הפערים בתוכה, על התקשורת בינה לבין החברה המצרית, על ה[[דמוגרפיה]] ועל כמות האוכלוסייה.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://meast.wikia.com/wiki/.%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D_%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8סיכום_שיעור,_%D7%A1%D7%9E%D7%A1%D7%98%D7%A8_%D7%91%27_%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%A1%22%D7_סמסטר_ב'_התשס%9422ה|הכותב=|כותרת=Middle east modern history|אתר=|תאריך=}}}}
 
ניתן לראות כי היה ברצונם של היהודים להיות חלק מהלאום המצרי ועם זאת לשמור על המסורת ועל הדת היהודית. השפעתה של התנועה הלאומית המצרית על הקהילה היהודית היוותה בסופו של דבר כגורם מרכזי להתרחקות הקהילה היהודית מה[[לאום]] המצרי עד לניתוק כמעט מוחלט שלה.
שורה 134:
 
=== סוף הקהילה והעלייה לישראל ===
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה נרשמו במצרים כ65 אלף יהודים אשר מתגוררים שם, אך לא כולם היו רשומים והיסטוריונים מעריכים כי היו במצרים כ-100 אלף יהודים לאחר סיום מלחמת העולם.{{מקור}} רובם היו נמצאים במעמד הבינוני ועסקו במקצועות חופשיים דוגמת מסחר ובנקאות. רק 20%-15% מיהודי מצרים היו בעלי אזרחות מצרית בשנת [[1947]], כאשר השאר היו חסרי נתינות או בעלי דרכונים זרים, בעיקר איטלקים, צרפתים ואנגלים.{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=קהילת יהודי מצרים|כתובת=http://147.237.77.82/egypt.html|מידע נוסף=פרויקט "והגדת לבנך", המשרד לשוויון חברתי}}}}.
 
המתיחות שהייתה בארץ לאחר מלחמת העולם השנייה והדיבורים על רצון להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, כמו כן כתב המנדט שקיבלו הבריטים מחבר הלאומים על ארץ ישראל גרם להרעה ביחסים בין היהודים למצרים: המצרים הטילו חוקים המגבילים את היהודים במשלח ידם ובחופש שלהם במדינה, והחוקים החמירו עם פרוץ מלחמת העצמאות וקום המדינה. הממשלה המצרית נקטה באמצעים חמורים בכל אזרח אשר נחשד כפעיל ציוני ואף כלאו אותם במחנות ריכוז.  המצרים החרימו רכוש יהודי של יהודים בקהיר ובאלכסנדריה, בתים וחנויות של יהודים עלו באש ונבזזו. מאות יהודים נפגעו, אלפים נכלאו ותנועתם הוגבלה. יהודים אשר השפיעו על הכלכלה המצרית ועסקו במקצועות חופשיים כגון ניהול, שיווק, מכירות, משפטים, רפואה וכיוצא בזה איבדו את מעמדם הגבוה ואת נכסיהם. חשבונות בנק של יהודים הוקפאו ורכוש פרטי וציבורי של יהודים הוחרם. בתחילת מלחמת העצמאות התנפלו קבוצות של מצרים על הרובע היהודי בקהיר והרגו, פצעו ובזזו מאות יהודים. מרבית יהודי מצרים עזבו את מצרים בין השנים 1948–1956 בעיקר לאחר [[מהפכת הקצינים החופשיים]] שהתרחשה. רוב רובם של היהודים עלה לארץ ישראל והיתר גלו לתפוצות העולם.
 
=== מלחמת העצמאות ===
בליל [[הכרזת המדינה]] ו[[פלישת צבאות ערב]] לשטחה של מדינת ישראל עצרה המשטרה המצרית גברים ונשים יהודים בטווח הגילאים 16–67. העצורים נכלאו בארבעה מחנות מעצר ברחבי מצרים: 'בית הסוהר לזרים' במרכז קהיר, מחנה 'האקסטפ' בהליופוליס, מחנה [[א-טור]] ומחנה ב[[אבו קיר|אבוקיר]]. העצורים הוחזקו במחנות אלו עד שנה וחצי מבלי שנמסר לבני משפחותיהם היכן הם. בתום התקופה שוחררו בלא שהוגשו נגדם כתבי אישום.{{הערה|1=[http://www.forgotten-million.co.il/mitzrayim-.html ווז'ק - הארגון העולמי של יהודים יוצאי ארצות ערב, '''קהילת יהודי מצרים - יציאת מצרים השנייה''']}}
 
כתוצאה מ[[מלחמת העצמאות]] הוצאו נגד היהודים איסורים, תחילה השלטון גזר מכל המבקשים לעזוב את אדמת [[מצרים]] להצטייד ב[[אשרה (ויזה)|אשרה]] מיוחדת המאשרת זאת, באופן שיטתי את האשרה הזו מנעו מהיהודים. אחר כך קבעו כי כל הנכסים של אנשים שנמצאים במעצר או כל אגודה או מוסד שמנוהל על ידי אדם שיושב במעצר יעברו לחסותו של מנכ"ל מטעם הממשלה והוא האחראי לעשות ככל העולה על רוחו בנוגע לאותם נכסים. פורסמו עוד המון איסורים דבר שערער את המבנה הכלכלי של [[קהילה|הקהילה]] ה[[יהודים|יהודית]] במצרים, רכושם הוחרם, העובדים בקהילה גורשו ובאופן כללי היה ניסיון לנדות את הקהילה מהחברה ולשבור את רוחה באופן חוקי שכן רוב רובם של האסירים היו יהודים ולכן הטענה שמה כל ה[[סנקציה|סנקציות]] הן [[אנטישמיות]] התבטלה.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721222016:0|{{צ-ספר|מחבר=[[בת יאור]]|שם=יהודי מצרים|מו"ל=רמת גן: הוצאת ספרית מעריב והקונגרס היהודי העולמי|שנת הוצאה=1974}}}}
 
ב-30 במאי 1948 הודיעה הממשלה שתפקיע את רכושו של כל מצרי אם מעשיו מסכנים את ביטחון המדינה. בדרך כלל החוק כוון נגד יהודים שהואשמו באופן גורף בתמיכה בציונות. מאות חברות ובתי מסחר של יהודים הופקעו וחברות אחרות הושמו תחת פיקוח. בנוסף נאסר על יהודים להתאסף וארגונים יהודיים חויבו למסור את שמותיהם וכתובותיהם של חבריהם.{{הערה|שם=המיליון שנשכח|[http://www.forgotten-million.co.il/mitzrayim-.html מצרים] באתר "המיליון שנשכח"}} יהודים שנודעו בפעילותם למען הציונות סבלו מהתנכלויות, מאסרים, וגירוש. ביניהם הרב ד"ר [[משה ונטורה]], הרב הראשי של יהודי אלכסנדריה, שגורש ממצרים בשנת 1948.
שורה 160:
ביולי [[1954]] נלכדו רוב חברי החוליה והועמדו לדין. שניים מחברי החוליה, ד"ר [[משה מרזוק]] ו[[שמואל עזר]], נידונו למוות, והוצאו להורג ב-[[31 בינואר]] [[1955]]. חלקם שוחררו במסגרת עסקת חילופי שבויים.
 
ב-29 באוקטובר  1956 פרצה [[מלחמת סיני]] ועמה גם בא גל נוסף של פרעות נגד היהודים, במשך ארבעה חודשים הוחרמו 500 בתי עסק יהודיים וכספיהם הוקפאו בבנקים, 800 יהודים נוספים הוכנסו לרשימה השחורה של ה[[מצרים|שלטונות מצרים]] ללא סיבה והונם נחסם. בנובמבר [[1956]] חוקק חוק האזרחות החדש וקבע כי [[ציונות|ציוניים]] אינם יכולים להשיג [[אזרחות]] מצרית, ואם כבר יש להם אזרחות היא תישלל מהם.  מטרת המצרים הייתה לחסל את היהודים במהירות, ביעילות אך בשקט. המצרים הפעילו כמה שיטות במטרה לחסל את היהודים, תחילה היו מחלקים [[גירוש יהודי מצרים|צווי גירוש ליהודים]], לעיתים היו לוקחים אותם מביתם או ממקום עבודתם למקום מעצר לא ידוע או שחלק מהיהודים היו נתונים להשגחה ונאסר עליהם לעזוב את ביתם.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721222016:0}}
 
אחרים היו נתונים תחת מעקב משטרתי, קיבלו מכתבי איומים, פוטרו מעבודתם ולא קיבלו פיצויים, סבלו מעלבונות ברחובות ומאיומים רבים. תחושה זו של חשדנות  מכל עבר גרמה לתחושה של פחד ואימה מה שהוביל לרצון העז של היהודים לעזוב את ארץ [[מולדת (יישוב)|מולדתם]] מצרים שהייתה להם גיהנום.
 
המוני יהודים חיפשו דרך להמלט ממצרים, ומספר אלפים מתוכם עשו זאת על גבי ספינות שהושכרו על ידי [[הצלב האדום]] לשם מטרה זאת. תנאי היציאה ממצרים היו קשים מאוד ועל מנת להצליח לצאת היו צריכים היהודים להשיג תעודת מסע שניתנה תמורת סכום כסף ניכר, מלבד זאת על היהודי היה לוותר על כל רכושו ולהתחייב שלא לשוב לאדמת מצרים.
שורה 168:
עד 1957 נותרו במצרים רק כ-3,000 יהודים, מקהילה שמנתה 80,000 קודם לכן.{{הערה|Victor D. Samua, Ph.D., [http://www.sephardicstudies.org/short.html A Short History of The Exodus Of Jews From Egypt]|שמאל=כן}}
 
בתחילת 1957 החלה התפוררות הקהילה היהודית במצרים, 4500 יהודים נטשו את פרנסתם, כל מוסדות הקהילה שותקו וכספיהם הוקפאו, בית החולים היהודי בקאהיר שנתן טיפול ל-800 יהודים הוחרם על ידי הצבא המצרי, כל העובדים בו פוטרו. בתי ספר יהודים הוחרמו  והפכו מחנות מעצר, ראשי הקהילה נאסרו, גורשו או הודרו מנכסיהם. שוב מצאו עצמם היהודים ניצבים במצב בו הם לא רצויים, הם עברו [[אפליה]] קשה וכן התעללות. באותה תקופה היו שמועות על מעשים אלו של המצרים כלפי היהודים בארצות שונות, בתגובה הגיב שר הפנים כי אין היהודים סובלים משום אפליות אלא שהממשל המצרי נוקט אמצעי זהירות נגד אנשים מסוכנים שאחדים מהם היו יהודים.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721222016:0}}
 
=== מלחמת ששת הימים וסופה של הקהילה ===
ביום הראשון ל[[מלחמת ששת הימים|מלחמה]] נאסרו כמעט כל הגברים בקהילה בין 500 ל-600 גברים, הם הובאו לתחנות המשטרה ושם הוחזקו למשך כמה ימים ללא אוכל או מים. במהלך מלחמת ששת הימים, מרבית היהודים שנותרו במצרים עברו התעללות קשה מאוד, הוא נכלאו בתת-תנאים, הושפלו והוכו עד זוב דם. מתואר כי הקצינים המצרים אשר היו צמאים לדמם של היהודים התענגו להתעלל באותם יהודים. בסוף המלחמה זכו האסירים לשחרור ולגירוש מידי.
 
מתוך ישוב של קרוב ל-90,000 ערב מלחמת העולם השנייה בשנת  1967 נותרו רק 2,000-2,500 יהודים אשר היו כפופים להשגחה קפדנית. בשנת 1971 כבר לא נותרו יהודים במצרים מלבד מספר בודד של יהודים שהתנצרו או התאסלמו.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721222016:0}}
 
כיום לא נותר דבר מן הקהילה היהודית העתיקה מלבד בתי קברות שהמצבות בהן הושמדו, כמה בתי כנסת נטושים שנבזזו. למעשה סוף הקהילה היה טרגי, שכן משפחות נטשו את מולדתם, אחרות גורשו ובסופו של דבר הקהילה היהודית במצרים התמעטה והתמעטה עד שכיום היא לא קיימת.
שורה 200:
*[[נחם אילן]] (עורך), '''מצרים''', בסדרת "קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים", הוצאת משרד החינוך ומכון בן צבי, 2008
* רות קמחי, '''ציונות בצל הפירמידות: התנועה הציונית במצרים 1948-1918''', תל אביב: הוצאת [[עם עובד]], 2009
*[[יעקב לנדאו]], '''היהודים במצרים במאה התשע-עשרה''' ‫ ירושלים: מכון בן-צבי באוניברסיטה העברית, תשכ"ז
*יעקב לנדאו (עורך), '''תולדות יהודי מצרים בתקופת העות’מאנית (1914-1517)''', ‫ ירושלים : משגב ירושלים, תשמ"ח 1988
*[[עדה אהרוני]], '''עידן הזהב של יהודי מצרים: עקירה ותקומה בישראל: תיעוד סיפור עקירת קהילת יהודי מצרים במחצית המאה ה-20''', חולון: אוריון, 2014
<div style="direction: ltr;">
שורה 222:
*{{הארץ|יחיעם ויץ|תקועים על הנילוס, התנועה הציונית במצרים|1.1283940|9 באוקטובר 2007}}
*{{וואלה!|ניר יהב|היו גם זמנים אחרים: על יהדות מצרים של פעם|1817600|23 באפריל 2011}}
*אדלינה קליין, [http://www.e-mago.co.il/magazine/golden-age%E2%80%8Fage‏.html עידן הזהב של יהודי מצרים], מגזין אימגו
*{{nrg|אסף גבור וצביקה קליין|לא יצאו ממצרים: היהודיות האחרונות בארץ הנילוס|687/351|4 באפריל 2015|11|2}}
*איל שגיא ביזאוי, [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsArticles/etmol_237-sagi-bizauy.pdf יהודים באור הזרקורים: היהודים בקולנוע ובתיאטרון במצרים], [[עת-מול]] 237.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/יהדות_מצרים"