הבדלים בין גרסאות בדף "צליחה בצה"ל"

ברם, מערך הדוברות וה"תמסחים" לא היה מספיק ליצירת נתיב שיאפשר מעבר מאסה קריטית של כוחות שיחצו את תעלת סואץ. הכלים היו פגיעים מדי, לא היה בהם די כדי להקים מספר נאות של גשרים באורך כ-200 מטר (רוחב [[תעלת סואץ]]), והיה צורך באמצעי גישור נוספים כדי לעבות את מערך הצליחה. תא"ל [[דוד לסקוב]] מפקד [[יחידת יפת"ח]] פיתח באותה עת את גשר הגלילים. גשר הגלילים היה גשר מודולרי שהורכב מ[[גליל (גאומטריה)|גלילי]] [[פלדה]] גדולים, שחוברו באמצעות מסגרת שהיוותה את מיסעת הגשר. הגלילים, שנועדו הן להסיע את הגשר למקומו, והן להוות את אמצעי הציפה, מולאו ב[[קצף פלסטי]] כדי להבטיח ציפה גם במקרה של פגיעות [[פגז]]ים או [[נק"ל]].

הגשר תוכנן מלכתחילה לגרירה בצירי התנועה באמצעות טנקים, כאשר עם ההגעה לשפת המים, ניתן להשיקו מהיבשה, באמצעות הטנקים הגוררים, שנרתמים לגשר ודוחפים אותו אל המים, ללא צורך במגע אדם שיעמוד חשוף על הגשר ויחבר חיבורים. גם גשר זה, תורגל ונבחן פעמים רבות באגם אתר האימונים. על פיתוח זה קיבלו תא"ל [[דוד לסקוב]] ואלוף [[ישראל טל]] את [[פרס ביטחון ישראל]].

ציוד הגישור שנועד לצליחת התעלה אוחסן באזור מחנה [[רפידים (בסיס)|רפידים]] שבמרכז סיני, ובאזור בלוזה בצפון סיני, והיה ערוך ומוכן לפריסה, באמצעות יחידות חה"ן המאומנות.