קרב באיטיס – הבדלי גרסאות

'''קרב בָּאיטִיס''' (Baetis) ניטשהיה קרב כפול שהתרחש בשנת ב-[[211 לפנה"ס]], במהלך [[המלחמה הפונית השנייה]], בין הצבאות ה[[קרתגו|קרתגים]] בפיקודם של [[עזרובעל (ברקא)|עזרובעל]], [[מאגו ברקה|מאגו]] ו[[עזרובעל (בן גיסקו)|עזרובעל גיסקו]], לבין כוחות [[הרפובליקה הרומית]] בפיקודם של [[פובליוס קורנליוס סקיפיו]] ואחיו [[גנאיוס קורנליוס סקיפיו קאלבוס|גנאיוס]]. באיטיסהקרב הואכלל שמושני ה[[לטינית|לטיני]]עימותים שלנפרדים נהרביניהם [[גוואדאלקיוויר]]הפרידו (Guadalquivir)מספר בדרומהימים, שלוסופם [[היספניה]]שהסתיימו (ספרד),בהשמדת אשרהצבא סמוךהרומאי לערוצובהיספניה העליוןובמותם התחוללושל הקרבשני האחים לבית סקיפיו.

בשנת [[214 לפנה"ס]] התמרד [[סיפאקס]] מלך [[נומידיה]], ועזרובעל נקרא לאפריקה לדכא את המרידה. האחים הרומים ניצלו את ההזדמנות, הרחיבו את התפשטותם דרומה ואף כבשו את סגונטו ב-[[212 לפנה"ס]], תוך גיוס של חיילים קֶלטיבֶּרים לשורותיהם. לרוע מזלם חזר עזרובעל לחצי האי האיברי כשלצידו צבא קרתגי שלישי בפיקודו של [[עזרובעל (בן גיסקו)|עזרובעל גיסקו]], וכוח פרשים [[נומידיה|נומידי]] בהנהגת הנסיך [[מסיניסה]].

עזרובעל הבחין שהצבא הרומי העולה עליו מתבסס בעיקר על בעלי בריתו האיברים, ולאחר מפגשים חשאיים עם ראשי השבטים הצליח, בזכות ניסיונו והיכרותו עם שפתם ותרבותם, לשחד את האיברים לערוק משורות הרומאים. גנאיוס נמצא כעת בנחיתות מספרית קשה, והחל מיד בנסיגה, בעוד עזרובעל מתקדם בעקבותיו.

בינתיים נפגע צבאו של פובליוס ממתקפת פרשים [[נומידיה|נומידים]] בהנהגת [[מסיניסה]], ואלו אילצו אותו להתבצר במחנהו. פובליוס שמע על תגבורות איבריות משבטי הסוּאֶסֶטָנים שעושות את דרכן אל הצבא הקרתגי, ויצא לעברם במסע לילי, כשהוא מותיר במחנה כוח קטן. הקרב הלילי התפתח באופן משובש, ושני הצדדים לא הצליחו להסתדר בקו ולחמו בטורים. אף שיד הרומאים הייתה על העליונה, הוחמר מצבם עם בואם של הפרשים הנומידים, שתקפו את אגפם. הרומאים נערכו להתמודד עם המתקפה הנומידית, אך אז הופיע הכוח הקרתגי העיקרי של מאגו וגיסקו ותקף אותם מעורפם. פובליוס סקיפיו ניסה לארגן מחדש את שורותיו אך נפגע ונהרג מ[[חנית]] שהטיל פרש נומידי. מותו מוטט סופית את הצבא הרומי, והוא הושמד במהרה. מעטים הצליחו להימלט בחזרה אל המחנה.

בעקבות הקרב איבדו הרומאים כליל את אחיזתם בספרד, ומאמץ מלחמתי שארך שבע שנים ירד לטמיון. שרידי הצבא הרומי, שמנו כ-8000 חיילים, נסוגו צפונה ל[[אברו]], אולם המצביאים הקרתגים לא השכילו לשתף פעולה כנגדם, וכך אפשרו לכוחות הרומים להתבסס מחדש ולשמור על עמדותיהם מצפון לאברו, מהם ניתן היה ליצור בסיס לפעולה רומית בעתיד.