מעמדה הבין-לאומי של ירושלים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 4:
ב-[[2 באוגוסט]] [[1948]] פורסם מנשר{{הערה|[[s:מנשר שלטון צבא-הגנה לישראל בירושלים|מנשר שלטון צבא-הגנה לישראל בירושלים]]}}. למִנשר צורפה גם מפת הסבר. כמו במקרה של המִנשר על [[ארץ ישראל]] שנספח ל[[פקודת שטח השיפוט והסמכויות]] שפורסמה ב-22 בספטמבר 1948, המִנשר על ירושלים, שדרשה מאז ומעולם טיפול מיוחד, החיל את המשפט של המדינה על שטחי ירושלים וסביבותיה שהוחזקו בידי צה״ל ב-1948, ובעקבותיו בא מִנשר מס' 2, שמינה מושל צבאי לעיר, [[דב יוסף]]{{הערה|{{נתיב|הווארד גריף|המנשר הנשכח של דוד בן גוריון מ-1948 על סיפוח יהודה ושומרון|2007_6_grief|6 (119), נובמבר 2007, עמוד 55}}}}.
ב-[[11 בדצמבר]] [[1949]] התקבלה [[החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם|החלטה 194]] ב[[עצרת האו"ם]] לבינאום ירושלים{{הערה|{{דבר||עצרת או"ם אישרה ב-38 נגד 14 קולות את ההצעה האוסטראלית לבינאום ירושלים|1949/12/11|00100}}}}. ב-[[13 בדצמבר
[[ארצות הברית]] מכירה ב[[ירושלים]], באופן רשמי, כבירת ישראל מאז [[נאום ירושלים (2017)]] של [[נשיא ארצות הברית]] [[דונלד טראמפ]] ובעקבותיה הכירו מדינות נוספות בירושלים כבירת ישראל. ישנן מדינות (בהן [[אוסטרליה]] ו[[רוסיה]]) המכירות בריבונותה של ישראל על מערב העיר (כלומר רואות ב[[הקו הירוק|קו הירוק]] את גבול הריבונות הישראלית), וחלקן אינן מכירות בחלק כלשהו של ירושלים כחלק ממדינת ישראל. עמדתן של חלק מהמדינות מעורפלת. מדינות רבות וארגונים בינלאומיים רבים אינם מכירים [[דה יורה]] בירושלים כבירת ישראל, ולא מקבלים את סיפוח [[מזרח ירושלים]].
| |||