קרב איליפה – הבדלי גרסאות

המלחמה הפונית השנייה פרצה בשנת 218 לפנה"ס בספרד, כאשר [[חניבעל ברקה]], המפקד הראשי של [[צבא קרתגו]], תקף את העיר [[סגונטו]], שהייתה בעלת בריתה של רומא. חניבעל תיכנן להעביר את המלחמה ל[[איטליה]], ולכן יצא ב[[מסע חניבעל לחצי האי האפניני|מסע נועז]] דרך [[גאליה]] ו[[הרי האלפים]], בעודו מפקיד ביד אחיו עזרובעל את הפיקוד על הצבא הקרתגי בחצי האי האיברי. בסתיו 217 לפנה"ס, לאחר שהובס בידי חניבעל בקרבות [[קרב טיקינוס|טיקינוס]] ו[[קרב טרביה|טרביה]], יצא ה[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]] [[פובליוס קורנליוס סקיפיו]] וחבר אל כוחותיו של אחיו [[גנאיוס קורנליוס סקיפיו קאלבוס]] בצפון ספרד. השניים פלשו דרומה והגיעו עד סגונטו.

 

 

בשנת 211 לפנה"ס הצליחו הצבאות הקרתגיים המאוחדים להביס את הצבא הרומי שפוצל בין פובליוס סקיפיו ואחיו גנאיוס. השניים נהרגו, ושרידי צבאם נסוגו מצפון לאברו. בשנת 210 לפנה"ס קיבל [[פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס]], בנו של פובליוס סקיפיו, את הפיקוד הרומי על הכוחות הרומים שנותרו בספרד. בסוף אותה שנה נחת סקיפיו הבן באמפוריום, מדרום ל[[הרי הפירנאים]], ונערך לחידוש המערכה על חצי האי האיברי. באביב שנת 209 לפנה"ס חצה סקיפיו את האברו, ולאחר מסע מזורז לעומק חצי האי הפתיע את הקרתגים בכיבושה המהיר של [[קרטחנה (ספרד)|קרתגו החדשה]], ששימשה אחד מהבסיסים החשובים של קרתגו בספרד.

ע"פ ההיסטוריון היווני פוליביוס, מנה הצבא הקרתגי המאוחד 70 אלף רגלים, 4000 פרשים ו-32 פילים. כנגדו כלל צבאו של סקיפיו 45 אלף רגלים ו-3000 פרשים. לעומתו, ליוויוס מייחס לקרתגים קטן יותר, כוח של 50 אלף רגלים ו-4500 פרשים.

 

 

המחנות שכנו אחד מול השני משני עבריו של עמק בין שני רכסים. במשך מספר ימים שקדמו לקרב הגדול הוציאו המצביאים את כוחותיהם ונערכו לקרב, כשהקרתגים תמיד ראשונים להיערך ואחר כך הרומאים, אולם אף צד לא פתח בקרב אלא חיכה ליריבו. הקרתגים הציבו את כוחותיהם הכבדים מלוב במרכז, ומולם ערך סקיפיו את הלגיונות הרומים. בשני הצבאות הוצבו בעלי הברית האיברים באגפי מערך הרגלים, כשהפרשים ניצבים באגפי הצבא. את הפילים חילקו הקרתגים בין האגפים. נוהג זה נמשך מספר ימים עד שהורגלו בשני המחנות שזהו סדר הכוחות לקרב.