קרב באיטיס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ניסוח, הרחבה
הרחבה
שורה 11:
ב-[[215 לפנה"ס]], לאחר שקיבל תגבורת מאפריקה, החליט המצביא הקרתגי [[עזרובעל (ברקא)|עזרובעל]], אחיו של חניבעל, לצאת לקרב מכריע נגד הצבא הרומי. ה[[קרב דרטוסה|קרב]] נערך ליד דרטוסה השוכנת על הגדה הצפונית של ה[[אברו]], ובמהלכו הביסו האחים הרומים את הצבא הקרתגי. הניצחון הרומי בדרטוסה מנע שליחת תגבורות מחצי האי האיברי ל[[איטליה]] כפי שתכנן חניבעל, ובנוסף לכך נאלצה קרתגו לשלוח לחצי האי האיברי את אחיו הצעיר של חניבעל, [[מאגו ברקה|מאגו]], עם צבא נוסף שנועד מלכתחילה לתגבר את חניבעל באיטליה.
 
בשנת [[214 לפנה"ס]] התמרד [[סיפאקס]] מלך [[נומידיה]] המערבית עם תמיכה רומית, ועזרובעל נקרא לאפריקה לדכא את המרידה. האחים הרומים ניצלו את ההזדמנות, הרחיבו את התפשטותם דרומה ואף כבשו את סגונטו ב-[[212 לפנה"ס]], תוך גיוס של חיילים קֶלטיבֶּרים לשורותיהם. לרוע מזלם חזר עזרובעל לחצי האי האיברי כשלצידו צבא קרתגי שלישי בפיקודו של [[עזרובעל (בן גיסקו)|עזרובעל גיסקו]]. מלבד גיסקו, וכוחתוגברו הקרתגים בכוח פרשים [[נומידיה|נומידי]] בהנהגת הנסיך [[מסיניסה]], נסיך הנומידים המזרחיים, שסייע בדיכוי המרד של סיפאקס<ref>{{צ-ספר|מחבר=dexter hoyos|שם=Mastering the west: rome and carthage at war|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=2015|עמ=169}}</ref>.
 
ב-[[211 לפנה"ס]] יצאו האחים הרומים לקראת הצבאות הקרתגים במטרה להביא להכרעת המערכה.
שורה 27:
מאגו וגיסקו חברו כעת במסע מזורז לעזרובעל. גנאיוס טרם שמע על תבוסת אחיו, אך כוחם המתעצם של הקרתגים ונוכחותם של מאגו וגיסקו עוררו בו חשש כבד לגורל אחיו. הוא החל בנסיגה לילית, אך למחרת הדביקו הפרשים הנומידים את צבאו. הרומאים נאלצו להדוף בהתמדה את הנומידים, והתקדמותם הואטה מאוד עד לבסוף נאלצו לעצור, והצבאות הקרתגים כיתרו אותם. גנאיוס התבצר עם צבאו על אחת הגבעות, ופרס את צבאו במעגל סביב הפרשים והאספקה. האדמה הסלעית מנעה מהלגיונרים לבצר את עמדתם בתעלה וסוללה, ולכן פרסו שורת אוכפים ועליה ערמו את מטעניהם, אולם אלה לא הספיקו לבלימת הצבא הקרתגי העדיף. הצבא הרומי הושמד וגנאיוס נהרג.
 
מעטים הצליחו להימלט בלילה אל המחנה של פובליוס וחברו לכוח הקטן שהותיר שם בפיקודו של הלגאט טיבֶּריוּס פוֹנטֶאִיוּס. יחד נסוגו בהצלחה צפונה, אל מעבר לאברול[[אברו]], כ-500 ק"מ צפונית למקום הקרב, ובדרכם הצטרפו אליהם יתר חילות המצב הרומים שנותרו בספרד. במידה ותיאור זה של ליוויוס עובדתי, מדובר בהישג רומי מרשים המעיד גם על התמהמהות המצביאים הקרתגים בניצול ניצחונם.
 
ליוויוס כותב שעבר חודש בין מותם של האחים, ועובדה זו עשויה ללמד שבפועל התנהלו הקרבות זמן רב יותר. המרדף אחרי גנאיוס נמשך כנראה יותר מיום או יומיים, והצבאות הרומים המפוצלים היו רחוקים יותר מכפי שתיאר.
שורה 34:
 
== תוצאות הקרב ==
בעקבות הקרב איבדו הרומאים כליל את אחיזתם בספרד, ומאמץ מלחמתי שארך שבע שנים ירד לטמיון. שרידי הצבא הרומי, שמנו כ-8000 חיילים, נסוגו צפונה ל[[אברו]]לאברו, אולם המצביאים הקרתגים לא השכילו לשתף פעולה כנגדם, וכך אפשרו לכוחות הרומים להתבסס מחדש ולשמור על עמדותיהם מצפון לאברו, מהם ניתן היה ליצור בסיס לפעולה רומית בעתיד. כך החמיצו הקרתגים את ההזדמנות לחדש את הקשר בין ספרד לאיטליה ולתגבר את צבאו של חניבעל, שבאותה העת [[המצור על קאפואה|איבד]] את בסיסו החשוב ב[[קפואה]]<ref>{{צ-ספר|מחבר=dexter hoyos|שם=Mastering the west: rome and carthage at war|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=2015|עמ=170}}</ref>.
 
לאחר כיבוש [[קפואה]] ו[[סירקוסאי]], הערים החשובות באיטליה וסיציליה שתמכו בחניבעל, התפנתה רומא לחידוש המערכה בחצי האי האיברי. ב-[[210 לפנה"ס]] נערכו בחירות ברומא כדי לקבוע את הפרוקונסול שישלח לספרד, ובנו של פובליוס סקיפיו, [[פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס]], נבחר פה אחד. בסוף אותה שנה נחת סקיפיו הבן באמפוריום, מדרום ל[[הרי הפירנאים|פירנאים]], קיבל פיקוד על הכוחות הרומים במקום, וחידש את המערכה.