אנה קארנינה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הערות שוליים: טולסטוי מדבר בספר על השלכות המלחמה על החקלאים והאצילים.
מ הוספת קישור למכת ברק
שורה 66:
 
עמדה דומה ניתן למצוא במאמר של אריאנה מלמד, בקישור המצורף למטה. מצורף קטע קצר מהמאמר:
:... "אנה קארנינה" הוא ההפך הגמור מרומן רומנטי. הוא הספר שיכול לגאול קוראות, ואולי גם קוראים, מאשליית האהבה כמרפא לכל, ...כגאולה האנושית האולטימטיבית. לשם כך צריך לקרוא באופן מפוכח ולהבין, כי אנה היא תמצית "האני השקרי". היא טועה לחשוב שגם היא איננה יותר מאשר גיבורה של אחד הרומנים הטפשיים שקראה, והיא בוחרת להתאהב. אין מדובר בכורח, במכתב[[מכת ברק]], בהשתלטות עוינת של הרגש, אלא בבחירה. תוצאותיה כמובן הרסניות: היא זונחת את משפחתה, עוברת להתגורר עם ורונסקי (המאהב), ממיטה על עצמה בידוד חברתי קשה, פוגעת ברגשותיהם של כל הסובבים אותה והחרדים לגורלה – וממשיכה לשקר לעצמה כל העת, בשכנוע פנימי עמוק שמוביל לטירוף הדעת, כי מודל האהבה הרומנטית שלה הוא המפתח לאושרה. רק ברגעים האחרונים לחייה, כשהיא מונחת על מסילת הברזל, מתגלה לפניה האפשרות שטעתה: אז כבר מאוחר מדי".
 
עם סיום קריאת הרומן, אין לקורא תשובות חד משמעיות לגבי מושג האושר, והשאלות נותרות בעינן. מקריאת רמזים בספר, דומה שלעיתים אותם אנשים שעשו את הצעד האמיץ, שברו מוסכמות ונהו אחר לבם, אינם מאושרים כפי שהם נראים או היו אמורים להיות. ומצד שני, משפחות ואנשים שאינם שוברים את הכללים, שנשארים בתוך תבנית מתוכננת מראש, דווקא הם מוצאים את האושר בסופו של דבר, כדוגמת לוין. האם ייתכן שלמעשה המושג "משפחות מאושרות" הוא לעיתים פיקציה? שלפעמים, גם המשפחות המאושרות הן אומללות, בדרכן? או שטולסטוי מעוניין להראות כי דווקא אותם שבחרו בחיים מוסריים, גם ללא אמונה, יגיעו בסופו של דבר אל האושר, ואילו אותם שבחרו בחיים שאינם עולים בקנה אחד עם הערכים המוסריים, אף שנראים כתכלית האושר, לא יגיעו אל האושר בסופו של דבר?