טאבה – הבדלי גרסאות

המחלוקת על מיקום הגבול באזור טאבה נבעה מכך שלא הוצבה [[אבן גבול]] במקום בשנת [[1906]], בעת שסומן "קו רפיח עקבה", שהיה הגבול הבינלאומיהמנהלי בין [[האימפריהמצרים הבריטית]]העות'מאנית (שהיתה בפועל בשליטה בריטית) ליתר שטחי לה[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]]. [[הסכם השלום בין ישראל למצרים]] קבע את קו [[רפיח]]-[[עקבה]]הגבול מ-1906המנדטורי כ[[גבולות מדינת ישראל#גבולה של מדינת ישראל עם מצרים|קו הגבול המוסכם והמוכר בין המדינות]], ולא את קו 1906 שקדם לו<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.knesset.gov.il/process/docs/egypt.htm|הכותב=|כותרת=חוזה השלום עם מצרים, 1979|אתר=אתר הכנסת|תאריך=}}</ref>. לא ברור מדוע לא הוצבה אבן גבול בטאבהבחוף טאבה, אף כי במקומות אחרים סומן הגבול בקפדנות. במפות משנת 1906 מסומן אזור טאבה כשייך למצרים הבריטית במפות הבריטיות, וכשייך לאימפריה העות'מאנית במפות הטורקיותהעות'מאניות. נראה כי הצדדים לא טרחו ליישב את המחלוקת כיוון שהמקום באותה תקופה היה שומם וגודלו לא היה משמעותי. עם הקמת העיר [[אילת]], ומאוחר יותר הקמת אתרי הנופש והתיירות הישראליים והמצריים לאורך חוף מפרץ אילת, הפך מיקום הגבול למשמעותי.

הצעתלאור פשרהפסיקת מרכזיתהבוררים, קבעהפתחו כיישראל שניומצרים שלישים מטאבהבמשא יועברוומתן למצרים,שבו אךנקבע היאכי נדחתהאבן הגבול על ידיהחוף ישראל,תהיה שטענהאבן כיהגבול כלהמנדטורית טאבה("אבן נמצאתפרקר")<ref>{{צ-מאמר|מחבר=רובי בצדסיבל|שם=המשא שלהומתן שללפשרה [[קובסכסוף עקבה רפיחטאבה|הגבול]]כתב ודרשהעת=מחקרי כימשפט|כרך=2 ריבונותה- תישמרהשלום: במקום.היבטים לבסוף,משפטיים מוסדואחרים הבוררותלזכרו הבינלאומישל קבע שטאבה כולה שייכת למצריםיצחק|עמ=516}}</ref>. לפיכך, ישראל נאלצה לפנות את מלון '''אביה סונסטה''' של [[אלי פפושדו|משפחת פפושדו]], (כיום [[הילטון טאבה]]) ואת כפר הנופש של [[רפי נלסון]], שנחשב לאחד מסמלי הבוהמה הישראלית של שנות השבעים והשמונים. עד אותה עת הייתה טאבה כפר קטן. מאז התחלת בניית המלונות ופיתוח התיירות באזור גדלה אוכלוסייתה.