חפירה ארכאולוגית – הבדלי גרסאות

לאחר בחירת האזור שייחפר באתר, מסמנים אותו ברשת של [[ריבוע חפירה|ריבועים]]. הריבועים נקבעים על תוכנית האתר. כל האתר מרושת ברשת של קווי אורך ורוחב שמסומנים באותיות (קווי רוחב) ומספרים (קווי אורך). כך גם קל לאתר ריבוע ספציפי, שם הזיהוי מלווה אותו לכל אורך החפירה, לדוגמה: ריבוע A2, F1 וכו'. בישראל נהוג שרשת הריבועים תהיה בגודל של 5X5 מטר (שיטה זאת נקראת "השיטה הישראלית"{{הערה|רוני רייך, '''הזמנה לארכאולוגיה''', עמוד 145}}). החפירה נעשית לפי ריבועי החפירה. באתר קטן יסומן כל השטח בריבועים. הסימון נעשה באמצעות נעיצת יתדות באדמה. ריבועים אלה מהווים בסיס ליחידת החפירה היסודית באתר. באתרים המוגדרים [[פרהיסטוריה|פרהיסטוריים]] רשת הריבועים קטנה הרבה יותר - נהוג לסמן בה רשת של 1X1 מטר. נעשית מדידה של גובה פני השטח בעזרת מכשיר מדידה מתאים כגון [[מאזנת]] או [[תאודוליט]] ונקבעת הנקודה שתהיה נקודת ה[[בנצ'מרק (מדידה)|בנצ'מרק]]. הנקודה שעליה יוצב מכשיר מדידת הגובה והוא יהיה נקודת ההתייחסות בכל מדידה של גובה השטח בריבועי הפירה.

 

 

בשלב ראשון מודדים את גובה פני השטח של הריבוע הנחפר. לעיתים קרובות השטח אינו אופקי והמדידה נעשית במרכז הריבוע כנקודת גובה מייצגת של הריבוע. לאחר מכן מבצעים ניקוי פני שטח. כל הממצאים הנאספים על פני השטח מקבלים מספר של [[לוקוס (ארכאולוגיה)|לוקוס]] הנקרא לוקוס פני שטח.