הצוענים בישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←הווי חייהם של הצוענים: תיקנתי דקדוק תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד |
←הווי חייהם של הצוענים: תיקנתי דקדוק תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד |
||
שורה 10:
ב[[דור]]ות קודמים, הצוענים התגוררו במקומות שונים בארץ: ביפו, ב[[עכו]], בשכם ובאזור בית לחם. הם בלטו בהמולה שהקימו סביבם ובעיסוקיהם המיוחדים, שעיקרם: [[חרש ברזל|חרשות ברזל]], [[אינטואיציה|ניחוש]] עתידות ו[[מופע רחוב|מופעי רחוב]]. הם נחשבו תמיד ל"אורחים" לא רצויים, מכיוון שעסקו גם ב[[גנב]]ות כדי "להשלים" את מקורות פרנסתם. הצוענים נהגו לנדוד ממקום למקום ללא קשר קבוע לארץ או יישוב. הם התגוררו באוהלים בפאתי הערים או הכפרים, וכאשר הגברים עסקו בעבודות חרשות הברזל, הנשים היו פושטות על בתי היישוב הסמוך, כדי ל[[מקבץ נדבות|קבץ נדבות]] או לשלוח ידן בגנבה. הצועניות נהגו לשוטט בחוצות הערים, ותמורת תשלום הן נהגו לנחש בעזרת טלטול [[צדף|צדפים]], את עתידם של הפונים אליהן. הצועניות גם נדדו בין [[שבט]]י ה[[בדואים]], ובעזרת מחט וצבע כחול, הן [[קעקוע|קיעקעו]] את פניהן וידיהן של הנשים הבדואיות.
הצוענים דיברו בשפת הנורי שמקורה ב[[הודו]]. במהלך השנים התערבבו בשפתם מילים ו[[ניב (ביטוי)|ניבים]] ב[[ערבית]]. הנורי היא שפת דיבור ולא קיימת [[ספרות]] צוענית כתובה. השפה הולכת ונשכחת, ובשנות ה-2000, הילדים הצוענים כבר לא מכירים את השפה הזו. הצוענים מדברים בשפה הערבית, אך ניתן לזהותם לפי ה"ק" המודגשת האופיינית למוצאם. ה[[שם פרטי|שמות הפרטיים]] של הצוענים הם ערביים, אך לכל אחד מהם יש גם כינוי בשפתם. הצוענים ידועים גם בשם "נורי". הכינוי ניתן להם על ידי הערבים והוא נחשב להבעת [[בוז]], שמשמעותה: אדם מלוכלך, ברנש מפוקפק, [[בטלן]] ו"לא יוצלח". הצוענים ב[[אירופה]] קיבלו עליהם את ה[[דת]] ה[[נוצרים|נוצרית]], אך הצוענים בישראל הם [[מוסלמים]]. מנהגי הדת שלהם הם מצומצמים יחסית,
עדת הצוענים מבודדת מבחינה חברתית. גורל הצוענים לא שפר עליהם מעולם, ובכל מקום הם היו בתחתית [[סולם חברתי|סולם החברה]]. בידודם ה[[חברתי]] נגרם עקב [[אתניות|מוצאם]] הנחות בעיני הסובבים אותם, שפתם השונה והבלתי מובנת לשכניהם, דלותם, עליבותם ורמתם הנמוכה, והמראה הדוחה שלהם (לכלוך, בגדים בלויים). הצוענים לא [[חתונה|נישאים]] ל[[בן זוג|בני זוג]] שאינם מבני עדתם, ורק לעיתים רחוקות, נישאות בנות הצוענים לזרים, וברוב המקרים הנישואים הם למוסלמים משכבה חברתית נמוכה. לא ידוע אפילו על מקרה אחד שבו צועני נשא אישה שאיננה מבנות עדתו. בשל כך, נשמרו אצלם תווי הפנים האופייניים למרכז אסיה (למשל עצמות לחיים בולטות), ולכן גם התגברה בקרבם התופעה של [[בעל מום|בעלי מום]] ו[[נכה|נכים]], תופעה שנגרמת עקב [[נישואי קרובים]].
| |||