הבדלים בין גרסאות בדף "פסיכו (ספר)"

(←‏עלילה: הגהה)
בתחנת המשטרה, סם מדבר עם ה[[פסיכיאטר]] של בייטס, והלה אומר לו שמאז מותו של אביו של בייטס, הוא ואמו חיו בתלות הדדית. אמו החלה לפתח קשר רומנטי עם אדם זר. המקרה, שלא מצא חן בעיני בייטס, הוביל אותו להרעיל את אמא שלו ומאהבה. כדי לדכא את רגשות האשם שלו, מזייף בייטס מכתב התאבדות שכאילו נכתב בידי האם, ומפתח [[פיצול אישיות]], שבו אמו הופכת כביכול לאישיותו השנייה, ו"מענישה" אותו על הרצח שלה, בכובלה אותו אליה. הוא גנב את הגופה שלה ושמר עליה, ובכל פעם שחש מאוים, התלבש בבגדיה ודיבר עם עצמו בקולה. "אמא" רצחה את מרי משום קנאתה בה.
 
{{ציטוט|תוכן=בחלומה ראתה גבר מרושע, רוצח של ממש, שהיה מציץ מבעד לכותל ולוגם מהטיפה המרה. הוא האמין בכל מיני שטויות שאין בהן שום יסוד. אך מה שגרוע מכול: הרי הוא היה אחראי למותן של שתי נפשות חפות מכל פשע... היא ידעה כל מה שכרוך בפשעים האלה, ולכן לא ניסתה לשכוח כלל את פרטיהם מפני שהיא נוכחהנכחה במקום הפשע בשעת ביצועו והשקיפה על המתרחש. למעשה היה זה הגבר המרושע שרצח, אלא שאחר כך הוא ניסה להטיל עליה את האשם. "אמא רצחה אותם", כך הוא טען. אך זה היה שקר. כיצד יכלה לרצוח אותם אם לא הייתה אלא משקיפה מן הצד? כיצד רצחה אותם, אם למעשה לא יכלה למוש ממקומה, אם העמידה פנים שאינה אלא גווייה חסרת חיים, גווייה חנוטה ונוקשה, שלא יכלה לפגוע או להיפגע, ולכן לא נועד לה אלא תפקיד אחד ויחיד: להתקיים לנצח נצחים? היא ידעה בעליל שאיש לא יאמין לגבר המרושע. לכן הוא מת עכשיו. מת ולא יקום עוד. רק היא נותרה עלי אדמות, רק היא הייתה במציאות.|מקור="פסיכו", תרגם יהודה הראל, 1961|מרכאות=כן}}
 
בייטס נמצא לא שפוי, ומושם בשנית במוסד לחולי רוח, הפעם לשארית חייו.
משתמש אלמוני