מצרים העתיקה – הבדלי גרסאות

הממשל קבע יחידות מידה מוסכמות של משקל ונפח נוזלי ויבש. התושבים סחרו ביניהם תוך שימוש ביחידות המידה המוסכמות. שקים של תבואה (שעורה או חיטה) - החאר (Khar) התקבלו כשכר (כ־75 ליטר, כ־50 ק"ג). משכורת חודשית לעובד פשוט הייתה שק (חאר) אחד. עובד מקצועי (למשל ב[[דיר אל -מדינה]]) השתכר 5.5 שקים (275 ק"ג) תבואה לחודש, ואילו מנהל העבודה היה מקבל בערך 7.5 שקים (375 ק"ג). בנוסף ליחידות נפח של תבואה היו יחידות משקל של נחושת ששימשו כאמצעי תשלום למוצרים גדולים ויקרים יותר כמו רהיטים למשל. יחידת המשקל הסטנדרטית של נחושת בממלכה הקדומה הייתה הדבן ("טבעת") - 91 גרם (Deben). בתקופת הממלכה החדשה הדבן היה 9.1 גרם נחושת. בנוסף לנחושת שימשו הזהב והכסף אמצעי תשלום ושומרי ערך. היו יחסי מחירים קבועים למוצרים העיקריים ששימשו בחליפין כמו תבואות, נחושת, כסף וזהב בכל המדינה על מנת להקל על המסחר. כך שדבן נחושת היה שווה לחצי חאר תבואה, ומאתיים דבן נחושת היו שווים לדבן זהב. דוגמאות של מחירים שמופיעים במסמכים: [[חולצה]] למשל, עלתה בערך 5 דבן [[נחושת]], ואילו [[פרה]] - 140 דבן. אין הרבה תיעוד על החיים הכלכליים במצרים העתיקה. מרבית המסמכים הם מקברי הפרעונים והפקידים הבכירים ולכן מתארים בעיקר את הכלכלה של הארמון והמקדש. במסמכים והכתובות של אנשים שעסקו במסחר מתגלה תמונה הקרובה יותר לאסכולה הפורמלית-מודרנית. פרטים רבים על חיי יום יום בתקופת הממלכה החדשה נתגלו ב[[אוסטרקון|אוסטרקונים]] (לוחות אבן וחרס קטנים) בחפירות בדיר אל -מדינה - אתר היישוב של בוני הקברים. הוויכוח לא הוכרע והאסכולות משמשות לסירוגין במקורות{{הערה|[[רפאל בנבנשתי]], "הכלכלה בשחר ההיסטוריה: מוסדות כלכליים במסופוטמיה באלף השלישי ותחילת האלף השני לפסה"נ", 'מוסדות כלכליים במצרים הקדומה'. [[הוצאת מאגנס]], ירושלים 2016. {{ISBN|978-965-493-862-4}}. עמ' 166-172.}}.