מוזיקה – הבדלי גרסאות

מאז היות המוזיקה, מ[[ימי הביניים]] ועד התקופה הפוסט-רומנטית, הרחיבו ה[[מלחין|מלחינים]] את המסגרות, שינו והוסיפו צורות, הגדילו הרכבים, פיתחו כלי נגינה חדשים ושיכללו כלים קיימים. [[התקופה הקלאסית במוזיקה|התקופה הקלאסית]] הביאה עמה את [[צורת הסונאטה]] ואת ה[[סימפוניה]], אך שמרה על תבניות [[הרמוניה|הרמוניות]] וצורניות מוגדרות ועל גבולות ברורים, שנקבעו בתקופות הקודמות. [[מוזיקה קלאסית - התקופה הרומנטית|התקופה הרומנטית]], החל ב[[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]], שיחררה את המלחינים מכבלי המבנים המקובלים, הוסיפה מוזיקה ווקאלית לסימפוניה, הגדילה את ה[[תזמורת]] לממדי הענק של [[גוסטב מאהלר|מאהלר]] ואת ה[[אופרה]] לחזיונות המדהימים של [[ריכרד וגנר|וגנר]]. אך בכל השינויים העצומים האלה, נשמרו עדיין יסודות ההרמוניה שנקבעו ב[[תקופת הבארוק]], כאשר ירשו ה[[סולם (מוזיקה)|סולמות]] את מקום ה[[מודוס (מוזיקה)|מודוסים]] של ימי הביניים וה[[רנסאנס]]. חידושים ופריצות דרך הופיעו כבר בסוף [[המאה ה-19]], ביצירות פוסט-רומנטיות ו[[אימפרסיוניזם|אימפרסיוניסטיות]], ובמיזוג השפעות מן [[המזרח הרחוק]] במוזיקה המערבית, אך [[המאה העשרים]] הביאה עמה פריצת גדרות גמורה, כאשר [[ארנולד שנברג|שנברג]], תלמידיו וממשיכי דרכו ניתקו מן ה[[טונאליות]] והחלו לחבר ב[[שיטת שנים-עשר הטונים]]. משם ואילך לא היה עוד כל מעצור – הסכר נפתח והכל הותר, במוזיקה כמו בשאר האמנויות: ה[[ציור|ציור המופשט]] ([[וסילי קנדינסקי]]), [[תיאטרון האבסורד]] ([[יוגאז'יןן יונסקו]]), ה[[מחול מודרני|מחול המודרני]] ([[מרתה גרהם]]) ועוד.