נשים קטנות – הבדלי גרסאות

ארבע בנות מארץ' משתדלות מאוד להתגבר על כיסופיהן ולשמוח בחלקן, אך מג כועסת על הגורל, שחמס את עושרה הקודם של המשפחה ומאלץ אותה לעבוד כאומנת לילדי עשירים מפונקים, כשכל רצונה ללבוש בגדי פאר ולבלות כמו חברותיה. ג'ו מתמרדת נגד ההכרח לשמש בת לוויה לדודה זקנה, נכה וקפדנית, תפקיד הנוגד בתכלית הניגוד את טבעה החופשי והסורר, שלא כדרך עלמות ויקטוריאניות בנות טובים. בת', ילדת בית [[ביישנות|ביישנית]] ואוהבת, משתוקקת ל[[פסנתר]] טוב יותר ולפנאי לנגן כאוות נפשה במקום לעזור בעבודות הבית ואיימי רוצה שהכל יעריצו את יופיה ואת כשרון הציור שלה ויאפשרו לה ליהנות מכל מה שלבה חפץ בלי הגבלות. עם זאת, הארבע יודעות להעריך את חוג המשפחה האוהב והמגונן ולמצוא דרכים להשתעשע ולבלות גם ללא מותרות. אל הוויה חמה זו הן מאמצות לחבורתן את בן השכנים העשיר, לורי, נכדו של מר לורנס מפיל האימה, שאיננו חסר דבר במונחים חומריים אך חש ביותר בחסרון הוריו שמתו ובחברה צעירה, ומורד בסבו, המשתדל לנתקו מן ה[[מוזיקה]], אהבת חייו, ולנתב אותו לעסקים. הקשר, הנוצר בין שני הבתים השכנים, מיטיב עם כל שוכניהם, בייחוד כשבת' הביישנית מוצאת את דרכה אל הפסנתר המשובח בבית לורנס ואל לבו של הזקן הבודד, המתגעגע אל נכדתו שמתה בילדותה ומתנחם בחיבתה של הילדה המוזיקלית מן הבית השכן.

לורי הנואש נוסע ל[[אירופה]] ושם מטיל עצמו למערבולת חיי בטלה, בילוי ובזבזנות חסרי תכלית, שממנה שולפת אותו בסופו של דבר איימי, המסיירת באירופה עם משפחת דודתה ובוחנת את סיכוייה להשתלם ב[[ציור]]. שני הצעירים נאלצים להכיר במציאות - לורי מבין שלעולם לא יזכה באהבתה של ג'ו כפי שרצה בה ומנסה את מזלו עם איימי , ואיימי מכירה, כי לעולם לא תהיה ציירת דגולה וכשרונה בינוני בלבד. עם ההשלמה ההדדית, כאשר לורי בא לנחם את איימי לאחר מותה של בת', הם מוצאים זה את זו מחדש, נישאים וחוזרים הביתה.