הבונים החופשיים – הבדלי גרסאות

הצרפתי לאו טקסיל התפרסם כשהאשים בסוף [[המאה ה-19]] את הבונים בפריצות מינית, ב[[כת השטן|פולחן השטן]] ובמגע עם [[שד (מיתולוגיה)|שֵׁדים]]. ועדת חקירה שהוקמה, לא סתרה את מסקנותיו, אך הוא הודה לבסוף בפומבי בעובדה שכל האשמותיו היו בדיות.

הבנייה החופשית הייתה חביבה מאז ומתמיד חביבה על רוקחי [[תאוריית קשר|תאוריות קשר]] למיניהם, - אלה ראו ורואיםשרואים בה כוח רשע זומםשזומם מזימות,לשלוט ואףעל מקשריםהעולם. אותה לעיתים עם ה[[יהדות]] הבינלאומיתהיא (ראו:אף [[תאוריית הקשר על הבונים החופשיים והיהודים]]).|מקושרת למעשהלעיתים ההיפךעם הואהיהדות הנכון:הבינלאומית]], במשךלמרות למעלהשלשכות ממאתייםרבות שנהבאירופה נמנעהנמנעו הצטרפותם שלמקבלת יהודים ללשכותבמשך רבותלמעלה ביבשתממאתיים אירופה.שנה, גםוגם כיום, ב[[סקנדינביה]] כולה, בה פועלים שני "נוסחים" נוצריים "טהורים", של הבנייה החופשית - "הנוסח השוודי" ו"הנוסח הנורווגי", נאסרת הצטרפותם של יהודים ומוסלמים. בעיני אותם קושרי תאוריות קשר שואפת הבנייה החופשית לשלוט על כול מדינות תבל. ואחת "ההוכחות" לכך היא המונח המפורסם האהוב על מנהיגי [[ארצות הברית]]: "סדר חדש", המופיע על פני [[דולר אמריקני|שטר הדולר האמריקני]]. כוונת המונח הייתה פשוטה, השאיפה של אזרחי ארצות הברית בתקופת מאבקה לחופש, להגיע לעצמאות, להביא לידי ביטוי את חרויות האזרח ולהתקיים כמדינה דמוקרטית.

הבנייה החופשית אסורה כמעט בכל הארצות הטוטליטריות והבלתי דמוקרטיות, למעט ב[[קובה]], שם הבונים החופשיים פועלים תחת שליטהשליטתם של "פוליטרוקים"פקידים מטעם השלטון וללא יכולת אמיתית לפעול בדרכם המסורתית. ב[[גרמניה הנאצית]] הגיעה הפעילות נגד הבונים החופשיים לשיאים נוראים. למרות העובדה שלשכות רבות נסגרו מעצמן, ואלו שנותרו קיבלו עליהן את כולכל ההגבלות שלשדרש השלטון, הורה [[אדולף היטלר|היטלר]] לחסל את הבנייה החופשית, הלכה למעשה. כמאה אלף בונים חופשיים מגרמניה ומכול מדינות הכיבושומהמדינות שלהשכבשה נשלחו למחנות ההשמדה. הבנייה החופשית באירופה נפגעה אנושות והתקשתה להתאושש גם לאחר תום [[מלחמת העולם השנייה]].

גם בדמוקרטיות המודרניות מוטחות לעיתים האשמות שווא ופורצות שערוריות סביב הבונים החופשיים. כך למשל, בתחילת המאה ה-19 נעלם ב[[ארצות הברית]] בונה חופשי ששמובשם [[ויליאם מורגן]]. הטענה שהועלתה הייתה כי הוא אייםנרצח לגלותעל אתידי הסודותהבונים שלהחופשיים הבנייהכי החופשית,איים מהלגלות שהולידאת האשמות לפיהן הוא נרצח על ידי הבונים החופשייםסודותיהם. מאוחר יותר התברר כי הייתה זו עלילת שווא. דוגמה נוספת היא הופעתה של לשכה בשם (P2 (Propaganda Due שפעלה באיטליה, בסוף ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] ו[[שנות ה-80 של המאה ה-20|ה-80 של המאה ה-20]]. התברר כי חברים בלשכה נחקרו בקשר לשערוריית כספים ולרצח של בנקאי בכיר ב[[קריית הוותיקן|וותיקן]]. וכן במעורבותה שלבמעורבות ה[[מאפיה]] ב"עסקים" אלה. הפרשה התגלגלה לשרשרת מעשי רצח שלא פוענחו עד היום. הדמות המובילה בפרשה זובלשכה הייתה של נוכל מוכר בשם [[אדולפו צ'לי]], אשר ברח ל[[דרום אמריקה]], עם התפוצצות הפרשה, ונעלם. צ'לי, שהקים את הלשכה, הפיץ את "העובדה" כאילוהשקר מדוברשמדובר בלשכה של בונים חופשיים (מזרם ה"גראנד אוריינט" - המזרח{{הערה|״המזרח הגדולהגדול״ בצרפתית - גוף שאינו מוכר על ידי [[הלשכה הגדולה למדינת ישראל]], המקושרת עם הלשכות הגדולות המוכרות על ידי [[סקוטלנד]] ו[[אנגליה]])}}. חקירה העלתה כי הייתה זו טענה שקרית ומטרתהשמטרתה הייתה להתעטף באיצטלה של מכובדות, וותק,המכובדות ומעמדוהוותק של הבנייה החופשית.

אמצעי ה[[תקשורת המונים|תקשורת]] וה[[בידור]] הושפעו רבות מההאשמותהאשמות הללואלו, אשר קיבלו את הכינוי "אנטי-מסוניות" ({{הערה|המסונים הם הבונים החופשיים בלעז)}}, השפיעו גם על אמצעי ה[[תקשורת המונים|תקשורת]] ועל תעשיית ה[[בידור]]. סרט ותיק, בכיכובו של [[רוברט מייצ'ום|רוברט מייצ'הם]] מתאר לכאורהניסיון את ניסיוןחדירה החדירהבדיוני של הבונים החופשיים לארגוני המודיעין במדינות שונות בעולם., ו[[סרט קולנוע|סרטי קולנוע]] ו[[סרט טלוויזיה|טלוויזיה]] רביםנוספים אחרים הופיעושהופיעו על המסכים במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 הציגו בונים חופשיים בקונוטציות קונספירטיביות. גם בתחילתה של [[המאה ה-21]] קיימת פעילותיצירה עשירהספרותית מאדוטלויזיונית בתחומי הספרות, הקולנוע והטלוויזיהעשירה העוסקתשעוסקת בבונים החופשיים. ספריו של [[דן בראון]] והסרטים שנוצרו שבעקבותיהם מעניינים ומגרים את הדמיון, גם אם הם מציגים את הבונים החופשיים באור שונה לגמרי מן המציאות, אך אין להתעלם מן העובדה שהם מעניינים ומגרים את הדמיון.