תורה שבעל-פה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
ביטול גרסה 26552792 של 2A02:ED0:430F:900:D1FA:BCDF:92D4:1049 (שיחה) את הביקורת תשאיר לאתרי חדשות, לא לאנציקלופדיה.
שורה 2:
[[קובץ:PikiWiki Israel 29371 Religion in Israel.JPG|330px|ממוזער|פירוט ה[[מסכת]]ות ב[[ששה סדרי משנה|ששה סדרי המשנה]] על רקע [[מעמד הר סיני]], על פי מסורת [[חז"ל]].]]
''' תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה '''(ובראשי תיבות - תושב"ע) הוא מונח [[חז"ל]]י למכלול הפירושים וההלכות שאינם כתובים ב[[תורה שבכתב]], ואשר עברו ב[[מסורת (יהדות)|מסורת]] או [[חידוש|התחדשו]] על ידי [[תלמיד חכם|חכמים]]. מונח זה הוא המשכו של המונח ה[[פרושים|פרושי]] מ[[תקופת בית שני]], '''מסורת האבות'''{{הערה|[[נח עמינח]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/hatkufot.htm על התקופות בתולדות התורה שבעל-פה], בשדה חמד, כסליו תשל"ט.}}, אשר עמד במוקד המחלוקת בינם לבין ה[[צדוקים]]. החל ב[[תקופת הגאונים]], התורה שבעל-פה עמדה במוקד המחלוקת בין [[יהדות רבנית|היהדות הרבנית]] ל[[יהדות קראית|קראית]].
 
 
<big>התורה הוא המקור היחיד שנמסר לישראל על ידי נביא, וכול ספר שלא נמסר על ידי נביא אין לא כול תוקף, כמו התלמוד והמשנה. מי שמבסס את תורתו על פי הספרים הללו או על פי רבנים שמתבססים על הספרים האלו, ולא על התורה הקדושה, עובר על איסור עבודת אלילים. אין הבדל בין רבנים ונביאי שקר, אשר באים ומנסים לסטות את דרכם של ישראל. משה הגיע לישראל על פי בקשת הבורא, עם שלושה סימנים (שמות ד), מקל שהפך לנחש, יד מצורעת, ומים שהפכו לדם. מי שמתיחס לרבנים כאילו הם נביאים, כאשר לא הגיעו הם או אבותיהם עם סימנים, פועל ברשלנות עם תורתו. אין לסטות מהתורה הקדושה. לא תוסיפו ולא תגרעו (דברים ד:ב).</big>
 
<big>התורה שבעל פה אינה אמורה להיות קבועה, לכן הבורא לא קיבע אותה. לרבנים לא היה זכות לעשות זו עבורו. הבורא לא ביקש מהם, ולא נתן אישור. לעולם לא נשלח נביא שכתב או אישר כתיבה של התורה שבעל פה. אין נביא אחד שהביע את תמיכתו על ספר המשנה או התלמוד. אלו ספרי כפירה. רבנים שמנצלים את שתיקתו של הבורא, לדבר בשמו. הרבנים אפילו לא מוזכרים בתורה. רשום בתורה "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי.." (דברים לב:לד), והרבנים הפכו את עצמם לשותפים שלו, זו עבודת אלילים. "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ:ג)</big>
 
על פי חז"ל, [[משה]] קיבל את התורה שבכתב ב[[הר סיני]], עם פירוש מצוותיה בעל-פה{{הערה|שם=ספרא|1={{ציטוטון|וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, [[מה עניין שמיטה אצל הר סיני]] והלא כל המצות נאמרו מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני.|[[ספרא]] בהר פרשה א'}}}}, ומאז נמסרה ממנו מרב לתלמיד דור אחר דור{{הערה|{{משנה|אבות|א|א}}: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה"; ובהקדמת ה[[רמב"ם]] ל[[משנה תורה]]: "נמצא מרב אשי עד משה רבינו עליו השלום ארבעים דורות ואלו הן... ומשה רבינו מפי הגבורה, נמצא שכולם מה' אלהי ישראל".}}. באופן מסורתי, התורה שבעל-פה [[שלשלת הקבלה|הופצה בעל־פה ממש]], וסוכמה בכתב רק לצרכים אישיים. בימי חז"ל עברה התורה שבעל-פה תהליך [[קאנוניזציה (של כתבים)|קאנוניזציה]], ובשלב מסוים הותר להעלותה על הכתב לבל תשכח{{הערה|{{ציטוטון|כתוב אחד אומר "כתוב לך את הדברים האלה", וכתוב אחד אומר "כי על פי הדברים האלה", לומר לך דברים שעל פה - אי אתה רשאי לאומרן בכתב, ושבכתב - אי אתה רשאי לאומרן על פה. ותנא דבי רבי ישמעאל: "כתוב לך את הדברים האלה" - אלה אתה כותב, אבל אין אתה כותב הלכות! אמרי: דלמא מילתא חדתא שאני; דהא רבי יוחנן ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא, ודרשי הכי: "עת לעשות לה' הפרו תורתך", אמרי: מוטב תיעקר תורה, ואל תשתכח תורה מישראל.|[[תלמוד בבלי|בבלי]] תמורה יד:}}}}. מאז נכתבו ה[[משנה]], ה[[תוספתא]], [[מדרשי הלכה|מדרשי ההלכה]] וה[[מדרשי אגדה|אגדה]], ה[[תלמוד]]ים, פרשנות התלמוד, קובצי [[שאלות ותשובות]] ו[[הלכה#ספרי הלכה בתקופת הגאונים|ספרי הלכה]]. ישנה מחלוקת קדומה, ההולכת ונמשכת עד ימינו, בשאלה מתי הועלו על הכתב החיבורים הקנוניים של תקופת חז"ל. מכל מקום, מוסכם שבזמנם השינון בעל-פה לצורך השגת בקיאות היווה מוטיב מרכזי של ה[[תלמוד תורה (מצווה)|לימוד]].