גירוש ספרד – הבדלי גרסאות

בשנים [[1411]]-{{כ}}[[1412]] עבר בערי קסטיליה נזיר [[דומיניקנים|דומיניקני]], [[ויסנט פרר]], שהטיף להמרת דתם של היהודים. בשנת 1412 הוציאו ה[[אפוטרופוס]]ים של המלך הקטין [[חואן השני, מלך אראגון|חואן השני]] צווים נגד היהודים. מטרתם הייתה לבדל את היהודים מכלל האוכלוסייה באמצעות הקצאת שכונות מגורים מיוחדות, קביעת לבוש אופייני, ובכמה מקרים נגזר עליהם לגדל זקן. נאסר עליהם לקבל משרות ציבוריות, העלולות לתת בידיהם שררה על התושבים הנוצרים. ב-[[1413]] התקיים [[ויכוח טורטוסה|ויכוח פומבי]] בין נוצרים ליהודים בעיר טורטוסה שבאראגון. היהודים היו מפולגים במשלחתם.{{הערה|1=שלא כמו בוויכוח קודם שנוהל על ידי ה[[רמב"ן]]}} הוויכוח נמשך יותר משנה וגרם לאי-ודאות בקרב הציבור היהודי שנותר ללא הנהגה, שכן מנהיגיהם הרוחניים היו בזירת הדיונים. התוצאה הייתה הגברת תהליך המרת הדת. למשל, בעירו של רבי [[יוסף אלבו]] שרדו 10 יהודים, רובם במאסר, מתוך 40 משפחות.

 

 

בשלהי המאה ה-15 שלטו בספרד [[המלכים הקתוליים]]. [[האינקוויזיציה הספרדית]] הייתה בית משפט מטעם [[הכנסייה הקתולית]] שמטרתו איתור [[המינים בנצרות|מינים]] נוצריים, ועל כן רדף [[נוצרים חדשים]] שנחשדו ב[[מתייהדים (נצרות)|התייהדות]] (קיום מצוות התורה, הנחשב לעוון חמור בנצרות מראשיתה). האינקוויזיציה החלה לפעול בספרד ב-[[1 בינואר]] [[1481]]. אלה שנמצאו אשמים הועברו מסמכותה של האינקוויזיציה אל בתי הדין החילוניים, שם לרוב נידונו לעינויים ככפרה על עוונותיהם או למוות באמצעות [[העלאה על המוקד]] או [[תלייה]].