ליטאים (זרם) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דף השיחה |
RimerMoshe (שיחה | תרומות) קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה |
||
שורה 32:
מאמצע [[המאה ה-13]] ועד סוף [[המאה ה-18]] שלטה [[הדוכסות הגדולה של ליטא]], שהייתה שותפה ב[[האיחוד הפולני-ליטאי|איחוד הפולני-ליטאי]] מ-1569, בנחלות רחבות ידיים: היא כללה את שטחי [[רוסיה הלבנה]] (בלארוס), [[לטביה]] ואזורים נוספים במזרח [[פולין]] דהיום. לאחר [[חלוקת פולין]] השלישית ב-[[1795]] הוסיפה [[יהדות ליטא]], תחת שלטונה של [[רוסיה הצארית]], לשמור על מאפיינים כמו ניב משותף של ה[[יידיש]] והגייה זהה של [[לשון הקודש]]. כאשר הוקמה [[ליטא בין שתי מלחמות העולם|מדינת ליטא העצמאית]] לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], התגוררו רק חלק מן היהודים הליטאים באזור שלטונהּ, ורובם חיו בשטחי [[הרפובליקה הפולנית השנייה]], לטביה או [[ברית המועצות]]. למרחב הגדול של [[ליטא]] ההיסטורית הצליחה החסידות לחדור רק באופן מוגבל במאה ה-18, תוך היתקלות בהתנגדות עזה בהנהגת [[הגר"א]], על רקע השינויים שהנהיגה בנוסח ה[[תפילה (יהדות)|תפילה]], מנהגיה החדשים והשקפה שנתפשה ככפרנית על ידי אויביה. עם זאת, מספר חצרות כמו [[חסידות חב"ד]] ו[[חסידות קרלין]] צמחו וזכו להצלחה במרחב הליטאי.
הן מתוך הפולמוס עם החסידים והן מהצורך לענות על אתגרי התקופה ככלל, פיתחו המתנגדים הליטאים השקפת עולם שייחסה משנה תוקף ל[[לימוד התורה]]. השקפה זו גובשה בספר "[[נפש החיים]]" שכתב רבי [[חיים מוולוז'ין]], תלמיד הגר"א, שהקים ב-[[1802]] את הישיבה הליטאית הראשונה, [[ישיבת וולוז'ין]]. בהמשך הוקמו ישיבות נוספות ובהן ישיבות [[תלמוד תורה (קלם)|קלם]], [[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|סלובודקה]], [[ישיבת טלז|טלז]], ו[[ישיבת פוניבז'|פוניבז']]. חלקן הוקמו בקרב קהילות גדולות דוגמת [[הורדנה#יהדות הורדנה|גרודנה]], [[ברסט ליטובסק|בריסק]], [[ברנוביץ']], [[סלוצק]] ו[[מינסק]]; אחרות הוקמו ב[[שטעטל|עיירות]] קטנות דוגמת [[מיר (עיר)|מיר]], [[קלצק]], [[טלז]] ו[[קלם (עיירה)|קלם]]. מעמדו של ראש הישיבה במוסדות האלה כמנהיג כריזמטי היווה מעין בבואה לדמותו של ה[[אדמו"ר]] החסידי (במקביל, אימצו גם החסידים את מוסד הישיבה). תגובה נוספת של המתנגדים הייתה [[תנועת המוסר]] שהקים רבי [[ישראל
ב[[גליציה]] ניצחו החסידים במהירות, וב[[הונגריה]] הייתה השפעתם חלשה ולא הביאה להתנגדות קיצונית. הלא-חסידים שם, בעיקר באחרונה, נודעו כ"אשכנזים" בניגוד לחסידים שהתפללו ב[[נוסח ספרד]]. העימות בין החסידים והמתנגדים ב[[מזרח אירופה]] הלך ושכך במהלך [[המאה ה-19]], כשעלה הצורך להתייצב מול [[תנועת ההשכלה היהודית|ההשכלה]], ה[[סוציאליזם]], ה[[התנועה הציונית|ציונות]] ותנועות אחרות שאיימו על שני הציבורים. ב-1912 נטלו נציגים משני המחנות חלק בייסוד [[אגודת ישראל]], ו[[בין מלחמות העולם]] היה [[החפץ חיים]] למנהיג מקובל על החרדים המזרח-אירופאים כולם{{הערה|[[בנימין בראון]] כותב: "הוא היה 'ליטאי' אך קשה להגדירו כ'מתנגד' במובן הנוקשה של המילה": בנימין בראון, '''[http://www.jstor.org/stable/23365102 דוקטרינת 'דעת תורה': שלושה שלבים]''', עמ' 14.}}, שנזקקו יותר ויותר להתבצרות תרבותית.
| |||