יהדות אורתודוקסית – הבדלי גרסאות

הדמות המשפיעה ביותר על האורתודוקסיה המוקדמת הייתה הרב משה שרייבר מ[[פרשבורג]] שב[[ממלכת הונגריה|הונגריה]], [[החת"ם סופר]], שהתמצב כמנהיג בעת ריב ההיכל. כ"ץ ראה בו את הרב הראשון שהפנים במלואם את תנאי העידן החדש. מה שנותר מכוחו הפוליטי כ[[מרא דאתרא]] עמד להיעלם, והוא איבד את יכולתו לכפות שמירת מצוות; {{ציטוטון|קיום ההלכה הפך לשאלה של קבלת תוקפה, ותוקף זה בדיוק נשלל עתה על ידי העוברים עליה.}} פסיקותיו שיקפו את תפישתו לפיה הם עקבו בדריכות אחרי כל התרופפות מצד הממסד. על אף שבעצמו היה חדשן ומקל בענייני הכלל, חרץ כי בסוגיות במחלוקת יש להקשיח את הפסיקה, ויצא נגד מי שנקטו בעמדות מתונות. החת"ס העניק ל[[שולחן ערוך]] ובעיקר [[המפה|להגהות הרמ"א]] עליו מעמד מרכזי מעל לכל מה שהיה להם בעבר, ויחס זה היה אחת מההשפעות המתמשכות של הנהגתו. עוד קבע כי "[[חדש אסור מן התורה]]" וביצר את המקובל באמצעות הקביעה שכל [[מנהג (יהדות)|מנהג]] שישראל נהגו בו הוא בחזקת [[נדר (יהדות)|נדר]], ומכאן שאסור לבטלו. כבר ב-1799 התריע מלעבור אפילו על "מנהג בורים" שהתקבע רק בגלל חששות ההמון הלא-מלומד. בעוד שרבנים אחרים ניסו לאסור את הנהגות ההיכל בטעמים הלכתיים סבוכים, השתית החת"ס את התנגדותו על עצם החידוש בהן. ביחס לסוטים בדורו אחז בעמדה תקיפה; בין היתר, לא הותיר מקום לפרשנות בנוגע למקרה של [[מחלל שבת בפרהסיא]] ("מובדל מקהל ישראל ונידון כיוצא מן הדת ואיננו לא ישראל ולא נוצרי ולא [[אסלאם|תוגר]]"), ובתחילה המליץ לבד"ץ המבורג להניח לבוני ההיכל לנפשם כדי שישתמדו. אחר כך השתעשע ברעיון להקיאם מכלל ישראל כ"[[צדוקים|צדוק]] ו[[ביתוסים|ביתוס]], [[קראים|ענן ושאול]]". בפסיקתו לגבי סוטים אידאולוגיים מן הזן החדש, כתב אדם פרזיגר, החל בהתוויית קו בינם לבין אלה שהוסיפו לציית בעקרון לסמכות הרבנית וכלפיהם ניתן היה לגלות פתיחות וגמישות במקרה הצורך.

 

* David Harry Ellenson, '''After Emancipation: Jewish Religious Responses to Modernity''', Hebrew Union College Press, 2004. (להלן: '''אלנסון'''). עמ' 66–69.

* סמט, עמ' 19, 272, 303, 313-314; '''[http://www.jstor.org/stable/23529237 החת"ם סופר — המסורת וההלכה]''', דברי [[הקונגרס העולמי למדעי היהדות]], כרך ט', תשמ"ה.