ברק אובמה – הבדלי גרסאות

על אף שלרשות יריבתו המרכזית, הסנאטורית מניו יורק [[הילרי קלינטון]], עמד מנגנון בחירות משומן, יחד עם תמיכה משמעותית בין בוחרים דמוקרטיים וחברי מפלגה מבוססים, וסיוע משמעותי בדמות בעלה, הנשיא לשעבר הפופולרי [[ביל קלינטון]], החל אובמה לצבור תמיכה בקרב הבוחרים, כשהכינוסים ואסיפות הבחירות שלו זוכים לתשומת לב תקשורתית רבה. ב-3 בינואר 2008 זכה אובמה בניצחון מפתיע בבחירות המקדימות ב[[איווה]], המשמשת פעמים רבות סימן לעתיד לבוא. אחרי הניצחון המפתיע הגיע ניצחון של קלינטון בבחירות המקדימות ב[[ניו המפשייר]], שנתן אות למאבק קשה בין השניים על המועמדות. אובמה זכה במועמדות בכתריסרבכ[[תריסר]] מדינות, אך קלינטון, לעומתו, זכתה במדינות מרובות אוכלוסין רבות, וביניהן [[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]] ו[[קליפורניה]]. מאוחר יותר, המשיך אובמה בניצחונות מרשימים בכמה מדינות קטנות, אך במרץ נחל שוב מפח נפש, כאשר בבחירות ב[[טקסס]] וב[[אוהיו]] ניצחה קלינטון. גם ב[[פנסילבניה]], באפריל 2008, זכתה דווקא קלינטון. לאובמה היה יתרון לא גדול, אך ממשי, על פני קלינטון במספר הצירים שנבחרו, אך לקלינטון הייתה שמורה תמיכתם של "נציגי העל" (אנשי המפלגה הזכאים לקולות בוועידת המפלגה, בלי קשר לתוצאות הבחירות המוקדמות במדינתם). ניצחונות נוספים של אובמה, דלדלו תמיכה מובטחת זו, ואחרי ניצחונו של אובמה ב[[מונטנה]] וב[[דרום דקוטה]] (יוני 2008), הובטחה לו תמיכת רוב הנציגים בוועידת המפלגה.{{הערה|1=[http://www.nytimes.com/2008/06/08/us/politics/08recon.html?_r=0 The Long Road to a Clinton Exit], 8 June, 2008. New York Times|שמאל=כן}}