זאב אשור – הבדלי גרסאות

אשור נולד בשם וולף פוברזקין בעיר [[דניפרופטרובסק|יקטרינוסלב]]. כבר מגיל 15 החל לעסוק בדפוס ולמד את המקצוע כ[[שוליה]] ועד מהרה החל להתקין שיפורים במכונות הדפוס. בד בבד היה מבין ראשוני סניף מפלגת "פועלי ציון" בעיר וגיבש עמדה בלתי מתפשרת של [[מעמד הפועלים|פועל]] בעל תודעה מעמדית-[[סוציאליזם|סוציאליסטית]] מפותחת ו[[ציונות|ציוני]] נלהב. עם עלייתו לארץ ישראל ב[[שבט (חודש)|שבט]] [[תרס"ב]] ([[ינואר]] [[1906]]) התקבל לעבודה ב[[ירושלים]] אצל בעל [[בית דפוס]] בשם ג'ורג' חביב חנאניא והכיר את [[בוריס שץ]], שהיה ראש סניף "פועלי ציון" בעיר וניסה לגבש איגודי פועלים-אומנים, במיוחד פועלי דפוס עבריים. כך הכיר פוברזקין-אשור את חברי ה[[קומונה]] שליד בית הספר לאמנות [[בצלאל]], "[[ירושלים החדשה (אמנים)|ירושלים החדשה]]", ובהם [[יצחק בן צבי]], שהפך לחברו הקרוב. בשנת [[1908]] היה כבר אשור מזכיר סניף פועלי ציון בירושלים ומזכיר [[אגודת פועלי הדפוס בירושלים|אגודת פועלי הדפוס]] בעיר, ויחד עם בן צבי ו[[רחל ינאית בן צבי]] הנהיג את ה[[שביתה]] הראשונה של פועלים עברים בארץ ישראל, שביתה שלוותה ב[[הפגנה|הפגנות]] סוערות נגד בעלי בתי דפוס ערבים ויהודים כאחד שניצלו פועלים והשפילו אותם. אשור היה בין הנושאים ונותנים עם [[מרדכי בן הלל הכהן]], [[זלמן דוד לבונטיןליבונטין]] ו[[יהושע ברזילי]], ששימשו כמתווכים בין הפועלים לבעלי הבתים. סופו של המאבק היה בכישלון הפועלים.