פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Politheory1983 (שיחה | תרומות) |
Politheory1983 (שיחה | תרומות) |
||
שורה 6:
לאחר מלחמת העולם השנייה החלו מאמצים מצד מדינות [[מערב אירופה]] לכונן ארגונים בינלאומיים שיובילו לשיתוף פעולה ואינטגרציה בין המדינות. לאורך השנים מדיניות בריטניה הייתה אמביוולנטית כלפי מאמצים אלה. [[וינסטון צ'רצ'יל]] קרא בנאום ב-[[1946]] להקמת "ארצות הברית של אירופה" שתאחד בין צרפת, גרמניה ומדינות אירופה אחרות, אך בחזונו הוא ראה את בריטניה כידידה של קונפדרציה אירופית מסוג זה, ולא כחלק ממנה.{{הערה|שמאל=כן|Winston Churchill, [https://rm.coe.int/16806981f3 speech delivered at the University of Zurich], 19 September 1946}} בריטניה הצטרפה ב-[[1948]] לארגון לשיתוף פעולה אירופאי (OEEC) שנועד ליישם את [[תוכנית מרשל]] והפך לאחר מכן ל[[הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי|ארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי]] (OECD). ב-[[1949]] בריטניה הצטרפה ל[[מועצת אירופה]] כחברה מייסדת. אולם, ב-[[1951]] היא נמנעה מלהצטרף ל[[קהילת הפחם והפלדה האירופית]] שהייתה היסוד של [[הקהילה הכלכלית האירופית]] שנוצרה ב[[הסכם רומא]] ב-[[1957]].
לאחר שלא לקחה חלק בכינון הקהילה הכלכלית האירופית, הקימה בריטניה יחד עם [[נורווגיה]], [[שוודיה]], [[דנמרק]], [[פורטוגל]], [[אוסטריה]] ו[[שווייץ]] את [[איגוד הסחר החופשי האירופי]] כתחליף עבור מדינות שלא רצו להצטרף לקהילה הכלכלית. אולם, הקף הסחר של בריטניה עם מדינות הקהילה נותר גדול מהקף הסחר עם מדינות האיגוד. בשנת [[1961]] בריטניה ניהלה מגעים להצטרפות לקהילה הכלכלית האירופית, אך המהלך כשל כיוון ש[[נשיא צרפת]] [[שארל דה גול]] התנגד לו וכיוון שבריטניה סירבה להתגמש בנוגע לתנאי ההצטרפות. ב-[[1967]] בריטניה הגישה בקשה נוספת להצטרפות ונדחתה שוב על ידי דה גול.
ממשלתו ה[[המפלגה השמרנית (הממלכה המאוחדת)|שמרנית]] של [[אדוארד הית']] דגלה בהצטרפות לקהילה האירופית ולשם כך העבירה חקיקה שהפכה את חוקי הקהילה האירופית למחייבים בבריטניה. בעקבות מהלכים אלה, בריטניה הצטרפה לקהילה האירופית ולארגוניה בשנת [[1973]], זאת למרות התנגדות [[מפלגת הלייבור (הממלכה המאוחדת)|מפלגת הלייבור]]. שנתיים מאוחר יותר, תחת ראש־הממשלה מן הלייבור, [[הרולד וילסון]], נערך [[#משאל העם ב-1975|משאל עם]] בשאלה האם להמשיך את חברותה של בריטניה בשוק המשותף. בתמיכת המפלגה השמרנית, בהנהגת [[מרגרט תאצ'ר]], ולמרות התנגדות רבים בלייבור, אושר המשך חברותה של בריטניה בארגון ברוב של יותר משני שלישים. למרות תמיכתה בהישארות בקהילה האירופית, תאצ'ר הייתה אמביוולנטית כלפי התפתחות הארגון. היא תמכה במדיניות שקידמה סחר חופשי בין המדינות, אך התנגדה להתפתחות של מערכת [[רגולציה]] אירופית שהיוותה לתפיסתה פגיעה ב[[ריבונות]] הבריטית ובשוק החופשי במדינה. למרות זאת, ממשלת תאצ'ר צירפה את ה[[לירה שטרלינג]] הבריטית ל[[מנגנון שער החליפין האירופי]] ב-[[1990]] עד כישלון המנגנון ב-[[1992]].
| |||