משפט בייליס – הבדלי גרסאות

===מחאות נגד עלילת הדם במהלך המשפט===

המחנה הליברלי ברוסיה ועיתוניו התייצבו בגלוי נגד העלילה ונותרו עקביים בכך לאורך כל המשפט. מחנה זה כלל גם את הרוב המכריע של אנשי הרוח ואנשי המדע, ואת אגודת עורכי הדין ואיגוד הרופאים.{{הערה|שם=קוטיק 13|קוטיק, עמ' 13.}} במהלך המשפט התקיימו בערים הגדולות ברוסיה אסיפות מחאה נגד עלילת הדם, במפעלים, באוניברסיטאות ובחוגים פוליטיים שונים. אסיפות המוניות כאלו נערכו גם ב[[וינה]], ב[[פריז]], ב[[לונדון]] וב[[לידס]] והשתתפו בהן נציגי הכנסיה, אנשי רוח ומדינאים. באסיפה המונית ב[[אנטוורפן]], נאם מזכיר [[האינטרנציונל הסוציאליסטי]], [[קמיל הויסמנס]], והארגון עצמו שלח לכל המפלגות הקשורות בו חומר הסברה על המשפט. סיעת ה[[לייבור]] בפרלמנט הבריטי ביקשה בפומבי משר החוץ, שיודיע לממשלת רוסיה כי המשפט גורם לעלבון לעם הבריטי. מספר [[בישוף|בישופים]] חשובים באירופה גינו את עלילת הדם.{{הערה|שם=קוטיק 217–220|קוטיק, עמ' 217–220.}}

 

באסיפה השנתית של עורכי הדין בסנקט פטרסבורג נתקבלה החלטה לשלוח ברכה לסנגוריה. הסופר [[ליאוניד אנדרייב]] {{אנ|Leonid Andreyev}} כתב מכתב עידוד לסנגור מקלאקוב. הסופר [[מיכאיל ארציבשב]] כתב: "האשמה שהוטלה על היהודים היא כה טיפשית, עד שחרפה היא אפילו לדבר אודותיה". הסופר [[אלכסנדר אמפיתיאטרוב]] {{אנ|Alexander Amfiteatrov}} כתב: "פרשת בייליס אינה אלא סטירת־לחי מחרישת אזניים על פרצופה של הציביליזאציה הרוסית". ערב מתן פסק הדין, כתב הסופר ולדימיר קורולנקו: "ה'ריטואליסטים' סומכים על הכרתם ה'חשוכה' של המושבעים, בני־העם הפשוטים; אך נדמה לי, כי יטעו גם בחשבון זה".{{הערה|שם=קוטיק 217–220}}