הבדלים בין גרסאות בדף "פרנץ פנון"

אין שינוי בגודל ,  לפני 9 חודשים
קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה
(קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה)
ספרו המפורסם "עור שחור, מסכות לבנות" (Peau noire, masques blancs) ראה אור שנה לאחר מכן, בשנת 1952. בשנת 1953 נישא פנון לג'וס דבל (Jose Duble), אישה לבנה ממוצא צרפתי. באותה שנה עבר ל[[אלג'יריה]] והחל לכהן כראש המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים בלידה-ג'ונוויל (Blida-Joinville). בשנת 1954, במהלך שהותו שם, פרצה [[מלחמת העצמאות של אלג'יריה|המלחמה לשחרור אלג'יריה]]. בשנתיים הראשונות למלחמה הוא המשיך בתפקידו ובמקביל סייע לכוחות המורדים{{הערה|שם=Caute|Caute, D. 1970. Frantz Fanon. New York: The Viking Press}}. בעקבות המלחמה החל פנון לטפל בו זמנית גם בחיילים הצרפתים שהיו מעורבים ב[[עינויים]] וגם בקורבנות האלג'יראים שעונו. ההיחשפות לתופעות העינויים ולסיפורים האישיים של מטופליו זעזעה את פנון ובשנת 1956 הוא התפטר מתפקידו.
 
פנון עבר ל[[תוניסיה]], שם החל לעבוד עם [[חזית השחרור הלאומית]] (FLN){{כ}}{{הערה|שם=emory}}. באותה שנה החל פנון לשמש כעורך העיתון של "חזית השחרור הלאומית" שנקרא "אל-מוג'היד" (El Moudjahid). בשנת 1960 מונה פנון ל[[שגריר]] הממשלה האלג'יראית הזמנית ב[[גאנה]], שם הוא לקה במחלת ה[[לוקמיה]]{{הערה|שם=Caute}}. בשנה האחרונה לחייו בגאנה כתב פנון את ספרו המוכר ביותר, "מקוללים עלי אדמות" (Les Damnés de la Terre), שנחשב לספר ההגות האנטי-קולוניאלי החשוב והמשפיע ביותר. הספר פורסם בידי [[ז'אן -פול סארטר]] זמן קצר לפני מותו של פנון, אשר נפטר ב-6 בדצמבר 1961 במדינת [[מרילנד]] שב[[ארצות הברית]], שם קיבל טיפול ב[[לוקמיה]]{{הערה|שם=emory}}.
 
שנים לאחר מותו, נתפס פנון כנביא של ה[[פוסט-קולוניאליזם]] וכמי שכתב על הפוסט-קולוניאליזם כעשרים שנה לפני שהוא החל להתממש כמציאות היסטורית. עד היום נחשב פרנץ פנון לאחד מהוגי הדעות האפריקאים החשובים והמשפיעים ביותר.