משפט בייליס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏הפצת עלילת הדם נגד היהודים: תבנית קישור לערך באנגלית
מ תבנית קישור לערך באנגלית
שורה 47:
:"בגוויתו של יושצ'ינסקי נשאר רק שליש של כל כמות הדם שבגוף... רובו נזל דרך עורק המוח, העורק של הרקה השמאלית ו[[גיד]]י הצוואר. סיבת מותו של אנדריי היתה הקזת הדם עקב הפצעים, בד בבד עם פעולת [[חנק (רפואה)|חנק]]... הפצעים נגרמו על ידי אנשים אחדים, רובם – בעוד שהנער בחיים. המכשיר שבו נעשו הדקירות – מרצע, או מכשיר דומה לו – וכן המספר הרב של הפצעים, מוכיחים כי מטרת הרוצחים היתה לגרום לנער עינויים רבים וגדולים".{{הערה|שם=קוטיק 33–34}}
 
לדו"ח הנתיחה השנייה ניתן פרסום רב יותר בעיתונות האנטישמית וב-29 באפריל הגישו הצירים האנטישמיים [[ניקולאי מרקוב]] {{אנ|Nikolai Yevgenyevich Markov}}, [[גיאורגי זמיסלובסקי]] {{רו|Замысловский, Георгий Георгиевич}} ופורישקביץ', שאילתה חוזרת: "האם ידוע לשר המשפטים ולשר הפנים, כי קיימת ברוסיה כת של רוצחים יהודים, המשתמשים בדם נוצרים לצרכים דתיים, וכי חברי כת זו עינו למוות את הנער אנדריי יושצ'ינסקי בחודש מרץ?". בתגובה לשאילתה, הותקפו הצירים החתומים עליה על ידי הצירים הקונסרבטיביים, הליברליים והשמאליים, שגינו את העלילה כחזרה לדעות קדומות מ[[ימי הביניים]] וכהסתה ל[[פוגרום|פוגרומים]]. השאילתה נדחתה ברוב של 108 נגד 93.{{הערה|שם=קוטיק 33–34}} לאחר תוצאות ההצבעה, החליט שצ'גלוביטוב לשלוח לקייב את סגן המנהל של משרדו, א. ו. ליאדוב, כדי שיפקח ישירות על חקירת הרצח.{{הערה|שם=קוטיק 35|קוטיק, עמ' 35.}}
 
השלטונות לא הסתפקו בדו"ח הנתיחה השנייה, שלא קבע כי הרצח בעל אופי דתי, ולכן ביקשו את חוות דעתו של פרופסור [[איוואן סיקורסקי]] {{רו|Сикорский, Иван Алексеевич}} (אביו של [[איגור סיקורסקי]]), פסיכיאטר אנטישמי מאוניברסיטת קייב, שסיפק לו הסבר "[[גזע (אדם)|גזעי]]". הוא קבע במסקנותיו, כי לרצח יש סימנים אופייניים למעשי רצח דומים שנעשו בעבר על ידי יהודים, ברוסיה ומחוץ לה: "הבסיס הפסיכולוגי לרציחות אלו הוא רגש הקנאה הגזעית וה'[[נקמת דם|ונדטה]]' של בני־[[יעקב]] כלפי בני הגזעים האחרים", אולם בחירת הילדים כקורבנות והקזת דמם נעשות גם מ"נימוקים אחרים, שיש להם כנראה משמעות דתית".{{הערה|שם=קוטיק 35}} בעקבות מסקנותיו של סיקורסקי, פנו אנשי הממשל בשנית למומחים הרפואיים אובלונסקי וטופאנוב, בבקשה שיעדכנו את דו"ח הנתיחה שלהם. עדכון זה נעשה רק כעבור ששה חודשים, בדצמבר 1911. נוסף בו ההסבר כי הנער "מת מ[[שטף דם]], כלומר, כתוצאה מהפצעים שנגרמו לו, והדבר איפשר לרוצחים לאסוף את דמו של הנרצח". אלא שבסוף פסקה זו נכתבה גם ההסתייגות: "אם אמנם אספו הרוצחים את דמו של הנרצח".{{הערה|קוטיק, עמ' 36.}}
שורה 59:
חקירת פרשת הרצח הופקדה בידי השופט החוקר פננקו. ב-1917 סיפר פננקו, לוועדת החקירה שחקרה את הפרשה, על פגישה שנכח בה בלשכתו של התובע הכללי צ'פלינסקי בקייב. ליאדוב אמר בה כי שר המשפטים שצ'גלוביטוב בטוח שהרצח בעל אופי דתי. צ'פלינסקי הסכים איתו, ובתגובה לאזהרתו של פיכנו, המוציא לאור של העיתון הימני "קייבליאנין", כי פרסום העניין הדתי עלול להביא ל[[פוגרום]] נגד היהודים, אמר כי אינו רואה משהו רע בכך, "שירביצו קצת ביהודים".{{הערה|שם=קוטיק 37–38|קוטיק, עמ' 37–38.}}
 
במאי 1911 הופיע בפני פננקו סטודנט בן 19 באוניברסיטת קייב בשם [[ולדימיר גולובב|ולדימיר גוֹלוּבֶּב]] {{רו|Голубев, Владимир Степанович}}, שהיה חבר בארגון הריאקציוני "[[ברית העם הרוסי]]" ובארגון ימני מקומי בשם "הנשר בעל שני הראשים", והיה בן חסותו של ציר הדומה האנטישמי גיאורגי זמיסלובסקי, שהיה מקורב מאד לשר המשפטים שצ'גלוביטוב.{{הערה|שם=קוטיק 31–32}} גולובב טען בפני פננקו כי הוא משוכנע שהרצח בוצע למטרות דתיות, על ידי מנהלו של בית החרושת ללבנים, שנמצא במרחק קטן מן המערה בה נמצאה גופת הנער. מנהל בית החרושת היה היהודי מנדל בייליס. לטענת גולובב, בייליס עשה זאת בסיוע עוזריו, בהתאם למנהגיהם של כת ה"חסידים" היהודית. אולם מפקח המשטרה מישצ'וק כבר התמקד בחקירתו בחבורת פושעים ידועה שהיתה נפגשת בביתה של ורה צ'בריאק, אם חברו של אנדריי, שגם ביתה נמצא במרחק קטן מן המערה. מישצ'וק התבסס על כך שבנה ז'ניה נפגש עם אנדריי בבוקר בו נעלם ועל כך שאחדים מחבורה זו עזבו את קייב לאחר הרצח. הוא רצה לעצור את ורה צ'רביאק, אולם צ'פלינסקי התנגד לכך והוא נאלץ להסתפק בהזמנתה לשיחה עם השופט החוקר.{{הערה|קוטיק, עמ' 38–39.}}
 
גולובב לחץ על מישצ'וק שיפנה את חקירתו לכיוון של "רצח דתי", אולם מישצ'וק התנגד לכך בנחרצות. בעקבות זאת, החליטו גולובב וליאדוב להביא להרחקתו מהחקירה. הם העמידו לרשותו פושע בשם קושניר, שאמור היה לנצל את קשריו בעולם התחתון במטרה לגלות את הרוצח. אלא שמשימתו האמתית של קושניר היתה להפיל את מישצ'וק בפח. הוא טמן חפצים שונים בסמוך למקום גילוי גופת הנרצח, וסיפר למישצ'וק שקיבל מכתב אנונימי המספר על קיומם של החפצים המוטמנים, ששייכים כביכול לקורבן, וטוען כי הרוצחים הם חבריה של צ'בריאק. מישצ'וק מצא את החפצים, ובישר לשופט החוקר שפתר את התעלומה. אלא שהתברר כי החפצים לא היו של הנער, ומישצ'וק הואשם בזיוף הוכחות. הוא הועמד למשפט ונידון לשלושה חודשי מאסר. כעבור זמן מה, הודה קושניר במעשיו ובכך שהוא הושתל בתפקידו זה במטרה להכשיל את מישצ'וק. בעקבות זאת קיבל מישצ'וק חנינה ופסק הדין נגדו בוטל, אולם הוא לא הוחזר לתפקידו כחוקר משטרה.{{הערה|שם=קוטיק 39–40|קוטיק, עמ' 39–40.}}