משפט בייליס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Liadmalone (שיחה | תרומות) מ תבנית קישור לערך באנגלית |
Liadmalone (שיחה | תרומות) מ תבנית קישור לערך ברוסית |
||
שורה 143:
;צוות הסנגוריה
* '''עורכי הדין''' [[ניקולאי קרבצ'בסקי|ב. פ. קרבּצ'בסקי]] {{רו|Карабчевский, Николай Платонович}}, [[וסילי מקלאקוב]] {{אנ|Vasily Maklakov}} - ציר ליברלי ב"דומה"; [[אוסקר גרוזנברג]] - היהודי היחיד בצוות הסנגוריה; [[אלכסנדר זארודני]] {{אנ|Alexander Zarudny}}; [[גרגורוביץ' בארסקי]] {{רו|Григорович-Барский, Дмитрий Николаевич}} - בעל אחוזה עשיר, אחראי על רוב עבודת ההכנה למשפט.
* '''מומחה לענייני דת''': [[יעקב מזא"ה]], הרב של מוסקבה.{{הערה|שם=קוטיק 68–72}}
שורה 225:
====העדים המומחים====
[[קובץ:Shema ubijstvo Iucshinskogo.jpg|שמאל|ממוזער|150px|תרשים 47 הפצעים בגופו של יושצ'ינסקי (נעשה על ידי פרופסור אובלונסקי).]]
הקטגוריה טענה כי ריבוי הפציעות והדקירות בגופו של אנדריי יושצ'ינסקי מעיד על כך שכוונת הרצח היתה להקיז דם רב ככל האפשר, וזו מצביעה על אופיו הפולחני-דתי של הפשע. הפרופסור קוסורוטוב הופיע מטעם הקטגוריה כעד מומחה, ואילו מצד הסנגוריה הופיעו כעדים מומחים בנושאי [[פתולוגיה]] הפרופסורים [[יבגני פאבלוב]] {{רו|Павлов, Евгений Васильевич}} ובדיאן. בית המשפט הציג למומחים 23 שאלות. הם קיימו התייעצות וכעבור 9 שעות הגישו סיכום, שבו הסכימו ביניהם על 12 תשובות, ובהן: הרצח בוצע ככל הנראה על ידי שני אנשים לפחות; ביצוע הרצח אינו מוכיח כי יש להם ידיעה כלשהי ב[[אנטומיה (גוף האדם)|אנטומיה]]; הרצח לא בוצע במערה; הוא ככל הנראה בוצע במקום שיש בו הרבה טיט. בניגוד לקוסורוטוב, שטען כי אין ספק שכוונת הרוצחים היתה הקזת-דם, טען פאבלוב כי אין סימנים לכך.{{הערה|קוטיק, עמ' 149–151.}}
הפרופסורים סיקורסקי, [[ולדימיר בכטרב]] וקרפינסקי הוזמנו כעדים מומחים ל[[פסיכיאטריה]]. גם הם קיימו התייעצות משותפת, אך לא הסכימו לגבי אף אחת משמונה השאלות שהציג להם בית המשפט, ולכן הופיע סיקורסקי בנפרד מהשניים האחרים, שהסכימו ביניהם. סיקורסקי טען כי הרצח הזה שייך לסוג רציחות שמטרתן הקזת-דם מגופות של ילדים, ויש לו סימנים ברורים: הוא מבוצע בדרך כלל בחודשים מרץ–אפריל, באמצעות דקירות עמוקות שמספרן בדרך כלל הוא 7 או כפולותיו, והגוויה מושארת גלויה ולא קבורה. לדבריו, רציחות כאלו מתרחשות רק במקומות בעלי אוכלוסיה מעורבת של יהודים ונוצרים, אך מעולם לא קרה שהקורבן היה נער יהודי, אלא רק ילדים נוצרים, ומכאן שמי שמבצע את הרציחות היא [[כת]] של קנאים דתיים מבין היהודים, והדבר כבר הוכח ב[[עלילת הדם בסראטוב|משפט סראטוב]] ב-1853. הוא טען כי אין יהודים שמתנגדים לרציחות כאלו, וכאשר חושדים בהם כשנרצח ילד נוצרי, הם "פותחים מיד במסע־תעמולה אדיר, שבו משתתפים כל יהודי העולם". הסופר [[ולדימיר קורולנקו]], שסיקר את המשפט, כתב כי עדותו של סיקורסקי היא "אוסף של דברי הבל ו[[אמונות טפלות]], שאין להם כל דמיון לחוות־דעת מדעית". בכטרב טען כי בספרות המדעית הפסיכיאטרית אין כלל חומר על רציחות דתיות וציין כי עדויותיהם של ה[[ארכימנדריט]] אמוורוסי ושל הכומר פראנייטיס סותרות זו את זו ואת הממצאים ברצח הנידון: הראשון טען כי על פי המנהג היהודי, מספר הפצעים צריך להיות 45, ואילו השני טען כי המספר הוא 1+12 ("אחד" ב[[גימטריה]]), בזמן שמספר הפצעים במקרה הרצח הזה שונה משניהם; האחרון טען גם כי מכשיר הרצח חייב להיות סכין ואילו במקרה הזה נעשה שימוש במרצע. למחרת עדויות המומחים, כתב העיתון הימני "קייבליאנין": "גירסת הרצח הדתי בטלה... כל המשפט הזה הוא שגיאה גדולה".{{הערה|קוטיק, עמ' 153–157.}}
| |||