הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה – הבדלי גרסאות

| בן-זוגה של לאה אלוני. דב אלוני (1892–1974), יליד מחוז אליטא, למד בישיבת [[שדובה]] ובישיבתוב[[ישיבת לידא]] ו[[סמיכה לרבנות|הוסמך כרב]]. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד ל[[סיביר]], שם ייסד וניהל בית ספר עברי ע"ש הרצל, ייסד וניהל גימנסיה עברית ראשונה, הקים סניף של ארגון המורים העבריים "המורה", ייסד וניהל את הקורסים הפדגוגיים למורים עבריים מיסודו של מרכז "תרבות" והיה ציר לוועידה הציונית במערב סיביר. אחרי המלחמה שב לליטא, היה חבר הוועד המרכזי של "תרבות" וייסד סניפי "תרבות" בערים שונות. בשנת 1921 היה חבר המשלחת הסיבירית ל[[הקונגרס הציוני|קונגרס הציוני]] ה-12. בשנת תרפ"ג-1923 עלה לארץ עם אשתו. בארץ המשיך בעבודתו החינוכית והציבורית. עבד כמורה בחיפה ובצפת ומשנת 1929 ב[[ראשון לציון]]. היה פעיל בולט ב[[הסתדרות המורים]] וב[[מועצת המורים למען הקרן הקיימת לישראל]]. בשנת [[1936]] עברה המשפחה לתל אביב, והוא היה למורה, לסגן מנהל ולמ"מ המנהל בבית ספר ביאליק.{{הערה|1=[http://www.gen-mus.co.il/person/?id=13116 דב אלוני (דובין)], באתר "אלבום המשפחות – עדת ראשון לציון"; {{קדישא|223407|דב אלוני}}.}} (על בתו ונכדתו ראו לעיל.)