משבר החוב של יוון – הבדלי גרסאות

 

[[קובץ:GRSchuKriseEngl.png|ממוזער|בשני העשורים שקדמו למשבר הכלכלי כלכלת יוון הייתה במגמה כללית של צמיחה חיובית. התוצר הלאומי הגולמי (באדום, ציר השמאלי) הלך וגדל. לצד זאת החוב הציבורי (שחור, ציר שמאלי) ושיעור החוב הציבורי ביחס לתוצר (ורוד, ציר ימני) עלו גם כן. עם פרוץ המשבר, הכלכלה היוונית נכנסה למיתון והחוב המשיך לעלות.]]

 

במהלך שני העשורים שקדמו להצטרפותה לגוש האירו, יוון סבלה מ[[אינפלציה]] גבוהה, חוב גבוה ביחס ל[[תוצר לאומי גולמי|תוצר]], [[צמיחה]] נמוכה, ושורה של משברים הקשורים ב[[שער חליפין|שער החליפין]] של ה[[דרכמה|מטבע המקומי]].{{הערה|שם=קאטו-491|Harris Dellas and George S. Tavlas, 2013, “The Gold Standard, The Euro, and the Origin of the Greek Sovereign Debt Crises”, Cato Journal 33(3), pp. 491.}} התקווה של היוונים הייתה שהצטרפות לגוש האירו תעזור לייצב את האינפלציה ותיצור תנאים נוחים יותר לצמיחה. עד שנת [[2008]] ציפייה זו אכן התגשמה ברובה. ההצטרפות לאירו אפשרה ליוון ללוות כסף ב[[ריבית]] נמוכה יחסית. בעוד שבשנות התשעים יוון נדרשה לעיתים לשלם ריבית של כ-10% או יותר על חלק מההלוואות שלה, מצבה החדש אפשר לה ללוות בריבית של 2-3%.{{הערה|שם=טלגרף1}} מצב זה עודד את המדינה ללוות יותר, אך במקביל העלויות של [[מימון]] החוב ירדו והתוצר הלאומי גדל. בין 2001 ל-2008 ההשקעה הפרטית ביוון עלתה, התוצר הלאומי הריאלי של יוון גדל בקצב ממוצע גבוה של 3.9% בשנה והאינפלציה ירדה לפחות מ-4%.{{הערה|שם=קאטו-492|Harris Dellas and George S. Tavlas, 2013, “The Gold Standard, The Euro, and the Origin of the Greek Sovereign Debt Crises”, Cato Journal 33(3), pp. 492.}}{{הערה|Georgios P. Kouretas, "[https://www.frbatlanta.org/-/media/Documents/news/conferences/2011/sovereign-debt/papers/Kouretas.pdf The Greek Debt Crisis: Origins and Implications]".}}