הבדלים בין גרסאות בדף "כביש 1"

הוסר בית אחד ,  לפני 7 חודשים
מ
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
===לאחר קום המדינה===
בתחילת קיץ [[1948]] החזיק צה"ל בחלקו המזרחי של הציר ובחלקו המערבי, אך באזור לטרון כשלו כל ניסיונות ההתקפה והכביש בנקודה זו נשאר בשליטת [[הלגיון הירדני]]. ב-[[7 באוקטובר]] 1948 נחתם הסכם לפיו ינועו בכביש אוטובוסים ישראלים בליווי משוריינים ישראלים וירדנים וג'יפים של האו"ם {{הערה|{{דבר||ממחר שוב שיירות דרך לאטרון|1948/10/07|00117}}}}. בפועל נסללה דרך עוקפת זמנית – [[דרך בורמה (ישראל)|דרך בורמה]] שהחל באזור [[הראל (קיבוץ)|קיבוץ הראל]], עקף את אזור לטרון מדרום, וטיפס לשלוחת שיירות ובית מאיר ([[בית מחסיר]]) דרך תוואי הנחל הקרוי כיום 'נחל דרך בורמה'. עם הרחבת השטח שבשליטת ישראל מדרום ללטרון לאחר [[מבצע ההר]], החלה סלילת [[כביש הגבורה]] כנתיב תנועה עוקף לקטע רמלה–לטרון–שער הגיא. הכביש העוקף התבסס על חלקו המזרחי של [[כביש 44]] (מרמלה לצומת נחשון ולצומת שמשון) ועל חלקו הצפוני של [[כביש 38]] (מצומת שמשון לשער הגיא), שם התחבר הכביש העוקף בחזרה לתוואי המקורי. הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן כלל סעיף בדבר פתיחת הכביש לתנועה יהודית באזור לטרון, אך סעיף זה לא מומש למעשה. רק כיבושה של לטרון ב[[מלחמת ששת הימים]] אפשר את פתיחת הקטע רמלה–לטרון–שער הגיא לתנועה מחדש. בשנות ה-50 התקשה הכביש לשאת את עומסי התנועה שנסעו עליו והתנועה עליו הייתה איטית מאוד בגלל [[משאית|משאיות]] שנסעו עליו באיטיות רבה ועכבו את שאר הרכבים. הוחל בפריצת כביש ב[[עמק רפאים]] שיתחבר ל[[כביש 386]] ויישא את המשאיות לירושלים, אך פריצת הכביש לא הושלמה{{הערה|{{חרות|מ. אבידן|כביש עמק רפאים - מי מכיר מי יודע?|1960/02/18|00303}}}}.
 
באמצע [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] הוחל בהרחבת הכביש לכביש דו־מסלולי עם הפרדה בין כיווני הנסיעה. בשנת 1965 הושלמה הרחבת קטע הכביש בין מוצא לירושלים ל-4 נתיבים{{הערה|{{על המשמר||נסתיימה עבודת הסלילה בכביש מוצא־ירושלים|1965/08/05|00313}}}}. לצורך הרחבת הכביש הוגבה מפלס הנחל באזור שער הגיא באמצעות מילויו בעפר. מעקף מדרום לקטע שעבר בתוך אבו גוש נפתח ב־[[1971]]{{הערה|1={{דבר||נחנך הכביש העוקף את אבו-גוש|1971/10/13|zAlpD50V5iDNTXYLW4RvIZGRSrNbjw%2FY4LwSEPzr%2FwuHhX19vVXgoxfdo7h10yRdYw%3D%3D}}}}. התוואי ההררי הוביל לכך שחלקים ניכרים מהדרך הם ללא שוליים או עם שוליים צרים, דבר המוביל לעומסי תנועה ניכרים בכביש במקרה של חסימת נתיב נסיעה עקב [[תאונת דרכים]] או תקלה טכנית ברכב. לאורך קטע זה של הכביש, באזור שער הגיא, פזורים ה"[[השיירות לירושלים|משוריינים]]" – [[משוריין|רכבי קרב]] מתקופת מלחמת העצמאות, אשר נפגעו בדרכם לירושלים הנצורה (למעשה רובם של המשוריינים המקוריים שהיו במקום הוחלפו במהלך שנות ה־60 בשלדות כלי רכב אחרים). חלק מהרחבת הכביש כללה [[חציבה]] בצידי הכביש, ובמספר מקרים נחסמה חלק מהדרך לתנועה לזמן קצר עקב [[תנועת בלית|מפולות סלעים]] על הכביש באזור שער הגיא ובאזור אבו גוש. בסמוך ל[[חוות שער הגיא]] הפריד שטח פתוח את הכביש לשני נתיבים חד סטריים, כאשר במרכז השטח הפתוח שוכן [[קבר שייח' עלי|קברו של שייח' עלי]].